בעניין זה אבקש לשוב ולהדגיש כי לגישתי חובת הגילוי הנדרשת מבורר הינה כאמור, מלאה. עם זאת, בעוד שנדרשת חובת גילוי מלאה, וכאמור במקום בו קיים אצל הבורר ספק עליו לאפשר לצדדים להכריע בעניין, הרי שלצורך פסלותו של בורר על הצד המבקש את הפסלות להראות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים. זאת ועוד, על אף קיומה של חובת גילוי מלאה, לדעתי לא יהיה ניתן להטיל על בורר אחריות (על ידי תשלום פיצוי למשל לפי סעיף 30) במקום בו לא גילה הבורר מידע מסויים לצדדים בתום לב או כאשר מדובר בהשמטה של דברים זניחים וטפלים. בחינת תום ליבו של הבורר תעשה בין היתר בהתחשב בצעדים שבהם נקט הבורר כדי לגלות לצדדים את קשריו האפשריים ובבדיקות שנערכו על ידו לשם כך.
ג. האם חובת הגילוי מוטלת גם על הצדדים להליך הבוררות? ומה דורשת חובת הגילוי, ככל שהיא קיימת?
- שאלה אחרת היא האם גם לצדדים לבוררות ישנה חובת גילוי, אחד כלפי השני? תשובה חיובית לשאלה זו מחייבת דיון בשאלה - מה מצופה מצדדים לבוררות, האם נדרשת מהם בדיקה אקטיבית של קשריהם האפשריים עם הבורר ושל הבורר עם
--- סוף עמוד 49 ---
נושא הבוררות? ומכאן, האם צד שלא ידע על קיומה של עילת פסלות, אבל יכול היה לדעת על קיומה לוּ היה עורך בדיקה אקטיבית בשקידה סבירה, יכול להגיש בקשה להעברת בורר מתפקידו?
- הסכם הבוררות בין הצדדים הינו הסכם אשר בראש ובראשונה חלות עליו ההוראות הקבועות בחוק הבוררות. ואולם במקום שבו אין הוראות מיוחדות בחוק הבוררות, ניתן להחיל על הסכם הבוררות עקרונות מדיני החוזים הכלליים (ראו: אוטולנגי, לעיל, בעמ' 13; וראו גם: שטרוזמן, לעיל, בעמ' 23 המציין כי תוקפו של הסכם בוררות נבחן לפי דיני החוזים). נדמה כי לא יכולה להיות מחלוקת לפיה הצדדים להסכם הבוררות כפופים לעקרון תום הלב בכל שלבי הבוררות, החל משלב עריכת ההסכם, דרך ניהול הבוררות ועד לסיומה (ראו: אוטולנגי, לעיל, בעמ' 41). חובת תום הלב כוללת בתוכה גם חובת גילוי. החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בניהול משא ומתן כוללת גם את החובה לגלות מידע שעל פי הנסיבות היה מקום לצפות שאדם המנהל משא ומתן יגלה אותו לצד שכנגד. "בתחום זה חובת תום-הלב היא אקטיבית, ומטילה חובת-עשייה" [ראו: גבריאלה שלו דיני חוזים 49 (1991); ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 697-696 (1983)].
- לדידי, חובת תום הלב של צד להליך בוררות כלפי הצד השני, הכוללת כאמור גם את חובת הגילוי, מחייבת את הצדדים לבדיקה אקטיבית וסבירה גם של קשריהם עם הבורר. בדומה לקביעתי לגבי חובת הגילוי של בורר, ניתן לומר, וגם כאן לא מדובר ברשימה סגורה, כי צד להליך בוררות מחויב לערוך בחינה של קשריו עם הבורר. קשריהם של הצדדים להליך הבוררות לבורר יכולים להיות כאמור קשרים עסקיים או קשר של קרבה ממשית אחרת, וכאשר מדובר בבוררות שהצדדים לה הם יחידים ייתכנו גם קשרי משפחה.
במקום בו מדובר בצד להליך בוררות שהוא חברה, ניתן לבדוק האם למי מנושאי המשרה בחברה ישנו קשר עם הבורר ומה טיבו וכן האם לבורר יש קשר לחברה עצמה (כגון: האם הוא או מי מבני משפחתו או מי מהמועסקים על ידו מחזיק במניות בחברה, או מחזיק במניות חברת בת או חברה שלובה של החברה). במקום בו מדובר בבורר שהינו עורך דין, ניתן לבדוק האם הבורר (או מי ממשרדו) ייצג בעבר את אחד הצדדים להליך הבוררות או במקום בו מדובר בחברה, האם הבורר (או מי ממשרדו)