לו סברו המשיבים כי קיומו של קשר כלשהו של הבורר עם חברת פז עלול להוות בעיה הפוסלת את הבורר מלשמש בתפקידו היה באפשרותם לערוך בדיקה מתאימה ולברר קיומו של קשר כזה.
על הפשטות בבדיקה, בנסיבות המקרה, ניתן ללמוד מן העובדה שעורך הדין גדעון קירש, אשר אביו ייצג את המשיבים בבוררות ואף הוא היה מעורב בה כאשר עבד במשרדו של אביו, עבר לעבוד בחברת פז כיועץ המשפטי בחברה, עוד בטרם מונה הבורר לתפקידו. בעניין זה העיד עורך הדין גדעון קירש בבית המשפט המחוזי כי גם לאחר שעזב את עבודתו במשרד של אביו הוא המשיך להתעדכן בהליך הבוררות. הוא אף העיד כי ידע על מינויו של הבורר לתפקיד לאחר שהשופט (בדימוס) דב לוין הלך לעולמו (ראו: עמ' 50-49 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי). עורך הדין גדעון קירש אף נשאל האם בשלב כלשהו פנו אליו או אם ידוע לו שפנו למישהו אחר בחברת פז, ושאלו אותו האם לחברת פז יש קשר עם הבורר שנבחר. עורך הדין גדעון קירש השיב בשלילה וציין: "לא ביקשו ממני לברר דבר כזה" (ראו: עמ' 50 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי).
כפי שציינתי, חובת הגילוי בהליכי בוררות לא חלה אך ורק על הבורר, אלא גם על הצדדים לבוררות. על כל צד להליך הבוררות, ולפני חתימת הסכם הבוררות כצד למשא ומתן, לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. מחובה זו קמה החובה לבדוק בדיקה אקטיבית וסבירה של נסיבות שיש בהן כדי להשפיע על מינוי הבורר. הטלת חובת גילוי גם על הצדדים לבוררות תשרת את מוסד הבוררות ותחזק את אמון הציבור במוסד זה. בדיקה בשקידה סבירה של כל אחד מהצדדים לבוררות יכולה לחסוך מצב בו לאחר שהחלה הבוררות יגלה אחד הצדדים כי ישנה סיבה לפיה לא היה ראוי למנות את הבורר מלכתחילה, כפי שקרה במקרה דנן. כמו כן, בדיקה בשקידה סבירה יכולה למנוע מצב בו ימונו לתפקיד בוררים שאינם מתאימים. כמובן שאין מדובר על נסיבות שהתגלו לאותו צד לאחר שהחל הליך הבוררות ושלא היה באפשרותו לגלות ולדעת עליהן מבעוד מועד. ואולם, אין זה המקרה שלפנינו. במקרה דנן לו סברו המשיבים כי קיומו של קשר קודם של הבורר עם חברת פז עלול להוות בעיה המונעת מינויו לתפקיד, יש לתהות מדוע המשיבים בחרו שלא לערוך בדיקה בנדון והאם העדר הבדיקה, או אולי חוסר ההתעניינות של המשיבים בקשריו האפשריים של הבורר עם חברת פז, אינם מלמדים כי המשיבים פשוט סברו כי אף אם קיים קשר אין הוא יכול להשפיע על האובייקטיביות השיפוטית של הבורר ועל פסקו.