מפרק המבקשת לחלק מתוצאות הבוררות. אין בעובדה אחרונה זו כדי להפוך את חברת פז לצד להליך הבוררות ומקובלת עלי עמדת המבקשת שכשם שחברת פז העניקה את הערבות יכול היה גורם אחר להעניק את הערבות והדבר לא היה משפיע על הליך הבוררות בין הצדדים וקושר את אותו צד ערב להליך הבוררות. מעבר לכך, נדמה כי גם חברת פז לא חשבה שנושא הערבות הינו בעל חשיבות מכרעת.
- לנוכח העובדה שחברת פז אינה צד להליך הבוררות, הרי שאותו משא ומתן שקיים עימה הבורר בקשר למגרש השייך לו ולבני משפחה נוספים, כשנתיים לפני שמונה לתפקידו כבורר, אינו מקים חשש ממשי למשוא פנים, כזה המצדיק את פסילתו והעברתו מתפקידו. אותו משא ומתן שכשל, אף אם הותיר משקעים אצל הבורר, וספק אם כך הדבר, לא יצר אצלו, לעניות דעתי, עניין אישי או ניגוד עניינים בנושאים הקשורים לבוררות או למי מהצדדים לבוררות. חברת פז, כמי שאינה צד להליך, לא אמורה להיות מושפעת באופן ישיר מהחלטת הבורר, ומכאן שגם אם היתה לבורר עמדה שלילית לגבי חברת פז – וכאמור ספק גדול בעיני אם כך הדבר, ובפרט בהסתמך על דברי הבורר בהחלטת הפסילה (ראו בעיקר: עמ' 10 ו-13 להחלטת הבורר בבקשת הפסילה) – הרי שלא היתה יכולה להיות בהחלטת הבורר כל השפעה על חברת פז עצמה.
- אכן, ייתכנו מקרים בהם שליטה של אחד הצדדים בחברה אחרת, לה קשר עם הבוררות, תקים עילה להעברת הבורר מתפקידו. אולם נדרש להראות כי קיימת קרבה ממשית בין החברה לבורר אשר יש בה כדי להקים חשש סביר למשוא פנים. כך למשל במקום בו לבורר יש אינטרס כלשהו בחברה, אשר יש בתוצאות הליך הבוררות כדי להשפיע עליו. זהו אינו המקרה שלפנינו. במקרה דנן אין ספק כי במועד בו מונה הבורר לתפקידו לא היה כל קשר בין הבורר לחברת פז, והקשר שהיה ביניהם כשנתיים קודם לכן, שהתבטא בקיום משא ומתן בקשר למגרש, אינו מקים לדעתי, בנסיבות המקרה, חשש ממשי למשוא פנים.
- לא מצאתי מקום להטיל דופי בקביעתו של הבורר לפיה משנכשל המשא ומתן עם חברת פז הדבר לא גרם לו כל אכזבה ולפגיעה ברווח עתידי. בעניין זה ציין הבורר בהחלטתו כי "מעבר לכך שלא הייתה כל אכזבה סובייקטיבית מצדי, הרי שגם מהיבט אובייקטיבי כלל לא ניתן לדבר על ציפייה לרווח, ועל אכזבה מאי קבלת הרווח הצפוי..." (ראו: עמ' 10 להחלטת הבורר בבקשת הפסילה. הדגשות במקור – י.ד.). בהמשך ציין
--- סוף עמוד 62 ---
הבורר: "למיטב ידיעתי, חברת פז ניהלה אתי את המו"מ בצורה מקצועית, הוגנת, בתום לב, ובדרך מקובלת, ובוודאי כך גם אני. לפיכך, טענות קבוצת ליברמן, כי נפגעתי מאופן ניהול המו"מ ע"י חברת פז וטענותיה האחרות בנושא, אין להן על מה שתסמוכנה" (ראו: עמ' 13 להחלטת הבורר בבקשת הפסילה). עיון בהחלטת הבורר אף מלמד כי הבורר סבר כי המשא ומתן עם חברת פז היה רחוק מלהבשיל בשל הצורך בקבלת היתר בניה להקמת תחנת הדלק על המקרקעין, והבורר היה מודע לכך כי הסיכויים למתן האישור הינם קלושים. על כך יש להוסיף את דבריה של עורכת הדין תמר מונד אשר העידה בפני בית המשפט המחוזי כי כאשר הסתיים המשא ומתן בין הבורר לבין חברת פז "לא היו טונים ולא היו ויכוחים" ולפי התרשמותה "היתה פרידה באופן תרבותי" (ראו: עמ' 81 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי).
- זאת ועוד, הבורר אף התייחס לפסיקתו בעניינם של הצדדים, לגופו של עניין, ולדעתי אין להתעלם גם מקביעותיו בעניין זה המלמדות כי לא קיים חשש ממשי למשוא פנים. כפי שציינתי כדי להוכיח קיומה של עילת פסלות, המצדיקה את העברת הבורר מתפקידו, לא נדרשת בהכרח בחינה מהותית של ההחלטות שניתנו בבוררות, אולם החלטות אלה יכולות להוות ראיות נוספות שבדיקתן נדרשת במסגרת המבחן האובייקטיבי לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים. בענייננו, בהחלטתו ציין הבורר, כי המבקשת ביססה את תביעתה על שלושה ראשים, כאשר מתוכם התקבלו רק ראש התביעה השני וראש התביעה השלישי, ואילו ראש התביעה הראשון, שהוא חלקה הארי של התביעה - נדחה על ידי הבורר. עובדה זו, גם אם אין לה משקל מכריע, משפיעה אף היא על המסקנה לפיה לא קיימות במקרה דנן נסיבות אשר הצדיקו את העברתו של הבורר מתפקידו.
- בנוסף, כפי שציינתי, לשאלה האם הכשרתו של הבורר הינה של משפטן אם לאו, לא צריכה להיות ככלל השפעה על מבחני הפסלות (אם כי ייתכן ולצדדים שממנים בורר שאינו משפטן ואינו בקיא בדיני הפסלות ישנה גם ציפייה נמוכה יותר מזו הקיימת כאשר מדובר במשפטן, בכל הקשור לדין המהותי בכלל, ולדיני פסלות בפרט). ועדיין, לדעתי לא ניתן להתעלם במקרה דנן מן העובדה שהבורר כיהן במשך שנים רבות כשופט, וחזקה עליו כי מבחני הפסלות ואמות המידה המצופות משופט (או מבורר) ידועים לו. נדמה כי במידה והבורר היה סבור כי ייתכן ולאותו משא ומתן שניהל בעבר תהיה השפעה על הבוררות או על מי מהצדדים, במובן זה שהדבר יצר חשש ממשי למשוא פנים, היה חושף מידע זה.
--- סוף עמוד 63 ---
- עם זאת, אבקש לציין כי לאור עמדתי לפיה על בורר חלה חובת גילוי מלאה, ייתכן שניתן לומר כי במקרה דנן היה על הבורר לגלות לצדדים על קיומו של אותו משא ומתן עם חברת פז, אף שזה התנהל כשנתיים לפני מינויו. אולם, העדר הגילוי במקרה דנן אינו מקים עילה לפסלות. ייתכן כי למראית פני הצדק היה מקום לחשוף את אותו מידע, אולם על פי ההלכה המבחן לפסלות בורר ולהעברתו מתפקידו איננו מבחן מראית פני הצדק, כי אם המבחן המחמיר יותר הדורש חשש ממשי למשוא פנים, ומבחן זה כאמור אינו מתקיים במקרה דנן, וגם לא מתקיימים אותם מקרים חריגים אליהם התייחסתי בעניין גנאמה (ראו: לעיל, בפסקה 1099).
עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מחייב את המסקנה לפיה בית המשפט המחוזי לא בחן את המקרה על פי אמות המידה של חשש ממשי למשוא פנים, אלא ביקש להחמיר עם הבורר על ידי שימוש במבחן מראית פני הצדק (ראו: סעיפים 37-33 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). כאמור, מראית פני הצדק אינה מצדיקה כשלעצמה פסילתו של בורר והעברתו מתפקידו.
- בשולי הדברים יוער כי ספק לדעתי אם היה באי גילוי עובדת ניהולו של המשא ומתן בין הבורר לבין חברת פז כשנתיים לפני שהתמנה כבורר כדי לפגוע במשיבים בצורה כזו המקנה להם זכות לפיצוי בהתאם לסעיף 30 לחוק הבוררות, ובפרט בהתחשב בכך שהם לא טרחו לבחון באמצעות בדיקה פשוטה האם היה קיים קשר בין הבורר לבין חברת פז. לו היו המשיבים עורכים בדיקה כאמור ייתכן וההליך הנוכחי לא היה בא לאוויר העולם. כמובן שגם למבקשת לא קמה עילת תביעה נגד הבורר לפי סעיף 30 לחוק הבוררות, שכן המבקשת לא סבורה שדבק כל רבב בבורר הפוגע בחובת הנאמנות שלו לצדדים ואשר מצדיק את העברתו מתפקידו.
- התנהלות המשיבים כפי שפורטה לעיל, מהווה לדעתי סיבה נוספת המחזקת את המסקנה לפיה במקרה דנן לא היה מקום להורות על העברת הבורר מתפקידו. המשיבים יכלו כאמור לדעת על קשריו של הבורר עם חברת פז. בעניין זה, גם אם נקבל את טענת המשיבים לפיה הם לא ידעו על קשריו של הבורר עם חברת פז בטרם ניתנה החלטת הבורר, לדעתי, הם יכלו לדעת על אותו קשר וזאת באמצעות בדיקה פשוטה. הצדדים פירטו עד כמה הם היו בררנים בבחירת הבורר וניכר כי עניין זה היה בעל חשיבות עליונה בעיניהם (ראו למשל: סעיפים 85-80 לתגובת המשיבים). במצב דברים שכזה,
--- סוף עמוד 64 ---