שהתשובה על שאלה זו חיובית, נקבע כי יש לבחון את ההשלכות המשפטיות המתחייבות לגבי החלטת הבורר והמשך ניהול הבוררות על ידי הבורר.
- בית המשפט המחוזי קבע, כי חובת הגילוי או חובת הדיווח המוטלת על בורר הינה חובה מקיפה החורגת מחובת הגילוי הקיימת רק בנוגע לקשר ישיר בין הבורר לבין מי מבעלי הדין. נמצא, כי חובת הגילוי צריך שתחול גם בנוגע למי שקשור לבורר או להליך הבוררות קשר עקיף. חובת הגילוי, כך נקבע, מחייבת את הבורר להביא לידיעת הצדדים לבוררות, עוד בטרם מינויו, כל מידע הקשור אליו ושיכול שיהיה קשור לצדדים לבוררות, גם אם לגישתו של הבורר אין באותו מידע כדי להשפיע על הליך הבוררות.
- בית המשפט המחוזי הבחין למעשה בפסק דינו בין בורר לשופט וקבע כי הייחוד שבהליך הבוררות הינו שהבחירה בבורר נתונה בידי הצדדים ולפיכך צריכים להיות מונחים בפניהם רוב הנתונים, גם אם הבורר סבור כי הם אינם רלבנטיים. נקבע, כי גם ההחלטה לעניין רלבנטיות הנתונים צריכה להיות בידי הצדדים לבוררות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לעיתים כוחו של הבורר לקבוע את גורל הסכסוך רב יותר מן הסמכות הנתונה לשופט, לנוכח העובדה כי אין זכות ערעור על פסק בוררות והביקורת השיפוטית על פסק הבורר הינה מוגבלת ביותר.
- כן נקבע, כי המבחן במקרה דנן הינו מבחן אובייקטיבי. עוד נקבע, כי בענייננו לא ניתן להתעלם מן העובדה כי המשא ומתן שניהל הבורר עם חברת פז היה ממושך ונוהל על ידו באופן אישי, כאשר קבוצת ליברמן היתה בעלת המניות העיקרית של חברת פז באותה העת. בנוסף נקבע, כי יש לזכור שאותו משא ומתן לא צלח, בין היתר מאחר שחברת פז לא היתה מעוניינת בכך. על כך הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע כי לא ניתן להתעלם מן העובדה שאופן רכישת המניות של חברת פז על ידי קבוצת ליברמן הינו נושא חשוב אם לא מרכזי בבוררות שהתנהלה.
- לפיכך, נקבע כי היתה מוטלת על הבורר החובה להביא לידיעת הצדדים את נושא קיומו של המשא ומתן וכי זכותם של הצדדים היתה להחליט, לאור המידע, האם הם מעוניינים למנות את הבורר.
--- סוף עמוד 11 ---
- עוד נקבע, כי הפגם במקרה דנן אינו ניתן לריפוי בדרך של החלת כלל "הפסלות היחסית". בנוסף, נקבע כי אין בעובדה שבהליך הבוררות לא נשמעו עדויות כדי לשנות מן התוצאה שכן "הסקת מסקנות מן הראיות שהוצגו יש לה קשר אמיץ 'לתדמית' הכללית שנוצרה אצל הבורר מבעלי הדין". נקבע כי להיכרות מוקדמת עם מי מהצדדים יכול שתהיה תרומה לאותה תדמית, לפחות למראית עין. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי עיון בהחלטת הבורר מלמד כי היא מבוססת בחלקים נרחבים ממנה על התרשמות כוללת מאופן פעולתם של הצדדים וכי התרשמות זו יכול שתהא, לפחות מבחינת מראית פני הצדק, מושפעת גם מהיכרות קודמת שהיתה לבורר בנוגע לניהול המשא ומתן עם חברת פז.
- אשר על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על פסילתו של הבורר והעברתו מתפקידו.
- במסגרת הדיון בפניו, נדרש בית המשפט המחוזי להכריע, בנוסף, האם אותו "פסק בוררות חלקי - שלב א'" הינו בגדר פסק ביניים או החלטה, כאשר לסוגיה זו ישנה השפעה, בין היתר על שאלת הפסלות, והכל כפי שיובהר בהמשך. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי מדובר בהחלטת ביניים. נקבע, כי במסגרת אותה החלטת ביניים, כלשונו של בית המשפט המחוזי, הוכרעה המחלוקת ככל שהיא נוגעת לשאלת האחריות של המשיבים למבקשת. הבורר קבע כי המשיבים הפרו את התחייבותם לשתף פעולה עם המבקשת, וכי היתה הטעייה על ידי המשיבים לגבי שווי הזכויות על פי ההסכם שלהם עם הקבוצה הפולנית לגבי חברת אלטין. כן נקבע, כי המשיבים מסרו מידע חלקי בקשר לבוררות שהתקיימה עם מר זאבי, והסתירו מידע ותשלומים שביצעו לקבוצה הפולנית. הבורר דחה את הטענה שהמבקשת יכולה היתה לזכות בזכויות הקבוצה הפולנית. הדיון בעילות הנוגעות להשבה היה אמור להתקיים בשלב הבא של הבוררות.
- נקבע, כי על אף שיש באותו "פסק בוררות חלקי - שלב א'" סממנים של פסק דין חלקי, מבחינה משפטית יש לראות בו כ"החלטה אחרת". בית המשפט המחוזי קבע, כי לאור מהותה של החלטת הביניים ולאור הפגם שהתגלה באופן ניהולו של הליך הבוררות, יש להורות על ביטולה של החלטת הביניים.
- על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפנינו.
--- סוף עמוד 12 ---