הטענות בבקשה
- בקשת רשות הערעור משתרעת על לא פחות מ-165 עמודים, כאשר בהמשך הוגשו עוד תגובות שונות מטעם המבקשת. בחלק זה אעמוד בקצרה על טענותיה של המבקשת ואדרש ביתר פירוט לחלק מן הטענות בשלב הדיון וההכרעה.
- המבקשת טוענת כי בקשת הפסילה הוגשה לבורר רק לאחר שהוגשה לבית המשפט המחוזי, כאשר לבקשה שהוגשה לבורר לא צורפו תצהירים והושמטו ממנה טענות שונות שנטענו בבית המשפט. לטענת המבקשת טענות אלה הוסתרו במכוון מהבורר. בעניין זה אף נטען, כי נפלו ליקויים רבים בתשתית העובדתית אותה הציגו המשיבים בתצהירים. העובדות כהווייתן, כך נטען, תואמות לגרסתו של הבורר ומהן עולה כי המשא ומתן שניהל עם חברת פז לא השאיר אחריו שום "משקעים", הוא לא הוליד טינה או יצר כעסים. מעל לכל, טוענת המבקשת כי עלינו לזכור כי חברת פז אינה צד לבוררות ואינה מושפעת ממנה.
- עוד נטען, כי על פי ההלכה הפסוקה במקום בו קיים הבדל בין גרסת השופט או הבורר, אותו מבקשים לפסול לבין גרסתו של הצד שמבקש את הפסילה, יש להעדיף את גרסת השופט או הבורר.
- המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיבים יכלו לדעת על המשא ומתן שהתנהל בין הבורר לבין חברת פז ודי בכך כדי להביא לדחיית בקשת הפסלות. לטענת המבקשת, הפסיקה הכירה בכך כי אין צורך בידיעה פוזיטיבית של מבקש הפסילה אודות עילת הפסילה, אלא, כי די בכך שצד יכול היה לדעת על קיומה של עילת הפסילה ולא טרח לבררה עד תום. על פי הנטען, בית המשפט המחוזי דן אך ורק בשאלה האם היתה ידיעה בפועל וכלל לא נדרש לשאלה האם המשיבים יכלו לדעת על עילת הפסלות. עוד נטען בעניין זה, כי ברור כי המשיבים יכלו בנקל לברר אם לחברת פז שבשליטתם היה קשר עם הבורר, ואולם בתצהירים שהוגשו מטעם המשיבים כלל לא נטען כי הדבר נבדק. עובדה זו מעלה תמיהה לטענת המבקשת, שכן מצד אחד טוענים המשיבים כי הם "קשורים" כביכול לאותו משא ומתן עם הבורר, אולם מן הצד השני נטען כי הם כלל לא ידעו עליו.
- טענה נוספת שמעלה המבקשת הינה כי היא למעשה צד שלישי ותם לב שיש חובה בדין להגן עליו. בעניין זה נטען, כי לא יכולה להיות מחלוקת שהמבקשת עצמה
--- סוף עמוד 13 ---
לא ידעה מעולם על המשא ומתן בין הבורר לבין חברת פז, ואף לא יכולה היתה לדעת עליו. המבקשת טוענת כי גם אם נצא מנקודת הנחה שהמשיבים לא פעלו בעניין זה במכוון או ביודעין אלא רק ברשלנות כאשר לא בדקו את יחסיהם עם הבורר, עדיין באיזון שבין המבקשת למשיבים, לא ייתכן שהמבקשת תהיה "הקורבן לכך שקבוצת ליברמן לא טרחה לבדוק את קשריה עם הבורר המוצע".
- עוד נטען, כי בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי אין לפסול פסק בורר, גם אם נפל פגם במינוי, אם לא הוכח קשר בין תוכן וגוף הפסק שנתן הבורר לבין העילה הנטענת לפגם במינוי הבורר. בעניין זה נטען, כי המשיבים עצמם מודים כי אין להם טענות הנוגעות לקשר שבין החלטת הבורר לבין הפגם והם כלל לא צירפו את החלטת הבורר לבקשת הפסילה. בהקשר זה אף נטען, כי עיון בהחלטת הבורר מעלה כי האנשים עימם ניהל בזמנו הבורר את המשא ומתן כלל לא העידו בבוררות ולא נזכרו במסמכי הבוררות. לפיכך, נטען כי גם אם נוצרה אצל הבורר "תדמית" לגבי האנשים עימם נפגש, הרי שהיא לא יכולה היתה להשפיע על פסיקתו, משום שלאנשים אלו לא היה שום קשר לפרשה הנוכחית. בנוסף, נטען כי החלטת הבורר אינה מבוססת כלל על התרשמות מאופן פעולת הצדדים אלא על ניתוח המסמכים. לבסוף, נטען כי לצורך הוכחת השפעה של הפגם על תוכן ההחלטה, לא די באפשרות תיאורטית ודרוש להוכיח את דבר קיומה של ההשפעה, דבר שלא נעשה במקרה דנן.
- בהמשך, מעלה המבקשת שתי טענות נוספות, שהן טענות סף, אשר לטענתה די היה בהן כדי לדחות את בקשת הפסילה, אולם הם לא זכו לדיון והתייחסות במסגרת הדיון וההכרעה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הטענה הראשונה הינה טענת שיהוי ולפיה חלפו כ-40 חודשים מיום מינויו של הבורר ועד להגשת בקשת הפסלות וכי לאחר הגשת בקשת הפסלות חלפו עוד 21 חודשים עד שהוגשה בקשה לעיכוב הליכי בוררות. בתקופה זו הוציאה המבקשת סכומי עתק בקשר לבוררות והושקעו שעות עבודה רבות בהליך זה. נטען, כי על פי ההלכה הפסוקה, על המבקש לטעון טענת פסלות מוטלת החובה להעלות את טענתו מיד לאחר שעילת הפסלות נודעה לו ולגישת המבקשת בעניין זה יש לבחון האם היתה למבקש הפסלות יכולת לדעת על דבר קיומה של עילת הפסלות.
- טענת סף נוספת שמעלה המבקשת עניינה חוסר תום הלב והעדר ניקיון כפיים מצד המשיבים. המבקשת טוענת כי המשיבים העידו על עצמם כי נהגו בחוסר תום לב
--- סוף עמוד 14 ---