בהתאם לבקשתך קיימנו ביום 8 בינואר, 2011, פגישה משותפת בה הועברו אליך דרישות החברה ונרשמו דרישותיך מהחברה עם הפסקת עבודתך בה.
בעקבות הפגישה החלטתי על סיום העסקתך בחברה לאלתר.
החברה תשלם לך במועדים הקבועים בחוק את דמי ההודעה המוקדמת ואת כל יתר הזכויות המגיעות לך ע"פ ההסכם עמך וע"פ כל דין.
- מר יחזקאל תיאר באריכות בתצהירו את הנסיבות אשר הובילו לסיום יחסי העבודה, כאשר יש לזכור כי הלה מונה על ידי בית המשפט כדירקטור נוסף, על מנת לנסות ולגשר על הפערים שנתגלעו בין בעלי המניות באותה תקופה. בחקירתו העיד מר יחזקאל, כי בין התובע ליעקב היו יחסים עכורים אשר גרמו לכך שהתפקוד שלו בחברה הפך ל"בלתי אפשרי" (פרוטוקול 19.7.15, עמ' 69 ש' 15-16).
- באופן דומה העיד מר שרון כי יעקב שכר את שירותיו, על מנת "שאעזור לו להביא לשלום בית, בינו לבין בנו" (פרוטוקול 19.7.15, עמ' 83 ש' 12-13).
- מהראיות שצורפו ונשמעו שוכנענו כי מערכת היחסים בין התובע ליעקב עלו על שרטון, כאשר כל אחד הפנה אצבע מאשימה כלפי האחר וטען לסיבה זו או אחרת. התובע לא הוכיח כי הסיבה לפיטוריו הייתה מצגי השווא שהוצגו לו ורצונו לדון בהם. טענה זו נטענה בעלמא, מבלי שצורפה כל ראיה להוכחתה ומשכך אין בידינו לקבלה.
- הואיל וההחלטה על פיטוריו של התובע התקבלה על ידי גורם אובייקטיבי, מטעמים עניינים ומאחר שהתובע ויתר על עריכת שיחת שימוע ואף הוסיף כי יש לסיים "את מערכת יחסי העבודה בהסכמה ובצורה מכובדת", הרי שלא מצאנו כי התובע פוטר שלא כדין ולפיכך דין תביעתו ברכיב זה להידחות.
הבראה
- התובע טען כי לא שולמו לו דמי הבראה לאורך כל תקופת עבודתו ולפיכך עתר לתשלום בגין השנתיים האחרונות להעסקתו בגין 13 ימי הבראה בסך 4,747 ₪ (365 ₪ X 13 ימים). כמפורט לעיל, אין חולק כי הוסכם בין הצדדים כי שכרו של התובע יעמוד על סך כולל של 45,000 ₪, לרבות תנאים סוציאליים. הואיל ובהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958, שעניינו 'איסור שכר כולל' אין מניעה לכלול דמי הבראה בשכר, הרי שאין התובע זכאי לכל תשלום נוסף.
חופשה
- התובע טען כי במהלך תקופת עבודתו הוא שהה בחופשות מצטברות של שלושה שבועות בלבד, אותן זקף על חשבון ימי החופשה שצבר בשנות עבודתו הראשונות. התובע עתר לתשלום פדיון חופשה בשווי 5 שבועות עבודה, בסך 56,250 ₪.
- התובע העיד בחקירתו הנגדית כי הוא לא ערך יומן חופשות וכי הדס היא זו שביצעה את הרישום. כשנשאל, האם כמנכ"ל החברה זה לא היה מתוקף תפקידו לדאוג שיהיה יומן חופשות, השיב כי המדובר בחברה משפחתית שמועסקים בה אח, אחות ומנהלת חשבונות ואין המדובר בקונצרן (פרוטוקול 23.3.15, עמ' 53 ש' 23-32).
- לאחר שבחנו את טענות הצדדים איננו סבורים כי התובע זכאי לכל תשלום נוסף. בהתאם להלכה, הנטל להוכיח את יתרת החופשה וניצולה העומדת לזכות העובד מוטל על המעסיק. אלא, שלא ניתן להתעלם מהנסיבות המיוחדות במקרה שלפנינו, בהן עלה בבירור מהראיות כי התובע הוא זה שקיבל את ההחלטות העסקיות והכלכליות בחברה, לרבות בדבר גובה שכרו והאופן בו הוא ישולם. נכון הדבר, כי אי זימונה של הדס, כמנהלת החשבונות של החברה, לעדות פועלת לחובתה של החברה, כאמור לעיל, אולם אין הדבר מטה את הכף לקבלת טענתו של התובע שכן הוכח כי התובע היה המוציא והמביא בכל הקשור לענייני החברה. משכך, לא מצאנו לזקוף לחובת החברה את אי ניהולו של פנקס חופשה ובהעדר הוכחה בדבר יתרת ימי חופשה שלא נוצלו, אנו דוחים את תביעתו של התובע ברכיב זה.