(עמ' 58, שורות 4–7)
בהמשך עמד על כך ש,,[...] אני לא אחראי לרווח הגולמי של הזכיין – נקודה'' (עמ' 79, שורה 17), ועם זאת כשנשאל אם הרווח הגולמי של הזכיין קבוע בחוזה הזכיינות ,,בשנה שהיא לא שנה קיצונית [...], בשנה שאין הנחות סוף עונה כל העונה, ובשנה שיש הנחות סוף עונה [...]'', הוא ענה בחיוב (עמ' 59, שורות 12–15).
רו"ח אייל שלמה נחקר מדוע נכתב בדוח שאין הסבר בראיות לטענת הרווח הגולמי אם הועברו אל קוסט-פורר חישובים בעניין, כאשר העיד (עמ' 105, שורות 5–7). כלשונו: ,,כי הסבר ראייתי, הוא... יכול להיות חישובים, אבל צריך לעמוד מאחוריו משהו. זו טענה שהייתה בעינינו ערטילאית משתי סיבות. סיבה ראשונה: צריך לבדוק את שתי הכרטסות. קיבלנו רק כרטסת אחת[...]'' (עמ' 112, שורות 6–8); ,,הנימוק השני הוא שעל הרווח הגולמי משפיעים המון-המון פרמטרים. גם בהינתן שיש מנגנון של מחיר בחוזה, עדיין הוא מושפע מהרבה גורמים, שאי-אפשר לבדוק אותם. אחד, התמהיל בין מוצרים מסחריים למוצרים אחרים; התמהיל בין סוף עונה ללא-סוף-עונה; פחת; גנֵבות; אָבדנים; הנחות עובדים. וזו הסיבה שלא חשבנו לנכון שצריך לבדוק את זה'' (עמ' 113, שורות 14–17), וכן: ,,זו בדיקה שאי-אפשר לעשות ולהגיד: זה אחוז הרווח הגולמי שצריך להיות. אלא-אם-כן אתה מקבל את הכרטסת הנגדית'' (שם, שורות 21–22). הנה מבצבצת ועולה שנית התהייה מדוע לא הציגו הנתבעים כרטסת הנהלת חשבונות מטעמם, שהיא בעלת חשיבות קרדינלית לטענתם המרכזית בדבר שיעורו של הרווח הגולמי, או לפחות רישום של החשבונות לשנים הרלוונטיות שלוקטו לצורך הגשתה לרואי-החשבון או לתיק שלפניי. אין אפוא תמהּ שהעד נשאל אם משרדו טרח לבדוק שלנתבעים יש בכלל כרטסת. תשובתו הייתה שהכרטסת התבקשה ו,,[...] ברור, זה רשום בהזמנת העבודה, ששני הצדדים ייתנו כרטסות'' (עמ' 112, שורות 23–26), אך הנתבע לא נתן אחת משלו ולא הסביר מדוע (עמ' 113, שורות 2–5). מכל מקום ,,[...] להגיע מכרטסת לחישוב הרווח הגולמי – זה לא נכון, לא כלכלי ולא חשבונאי'' (דבריו בעמ' 105, שורות 18–19), ובדוח לא צוין שהמסמכים המעידים על הרווח הגולמי נמסרו למשרד ,,כי לשיקול דעתנו, טענה על רווח גולמי היא לא טענה מנומקת דייה. זה הכול. בגלל זה גם לא צירפנו אותה, לא בדקנו אותה. כי גם לא נשכרנו לכך. לחישוב הרווח הגולמי'' (שם, שורות 27–28).
אני סבורה כי אין לקבל את טענת הנתבעים לשיעור הרווח הגולמי, הן משום שבחוזי הזכיינות אשר כרתו הצדדים אין התחייבות לשיעור מסוים הן משום שלא הוכחה כדבעֵי. זאת ועוד: שוכנעתי כי משרד קוסט-פורר עשה מלאכה מקצועית בתחום מומחיותו, בגדר הסמכות שהקנו לו הצדדים וללא משוא פנים – מה גם שבחווֹת הדעת השונות שהציגו הנתבעים הנתונים על שיעורי הרווח הגולמי אינם זהים, כפי שכבר פירטתי. הוסכם כי כרטסת הנהלת החשבונות שניהלו התובעות תשמש ראיה לכאורה לגובה החוב. הנתבעים לא הציגו כרטסת הנהלת חשבונות נגדית ולא רישום חשבונות אחר, דוגמת כרטסת. בחוזי הזכיינות לא נמצא הבטחה מפורשת לנתבעים כי יהיו זכאים לרווח גולמי בשיעור כזה או אחר, והם גוזרים את הרווח הגולמי מהמחיר לצרכן ומהמחיר לזכיין שנקבעו באותם חוזים. מקובלת עליי עדותו של רו"ח שלמה כי הרווח הגולמי נתון להשפעתם של אבדן ושל הנחות ושל גנבה ושל תמהיל המכירות בעונה ובסופה וכיוצא באלה גורמים שונים. בדוח אף נכתב כי לא נמסרו התאריכים שבהם נערכו מכירות סוף העונה וחלו ההנחות לעובדים (פרק ד, סעיף 2). רו"ח אלגריסי מצדו ציין בחוות דעתו (ביאור 7, סעיף 2) כי אך ,,אמד'' את שיעור המכירות בסוף עונה מכלל המכירות. לא ברור איך עשה אומדן כזה, שמצע עובדתי לעריכתו לא הוצג ושכמובן השפיע על תוצאותיה של חוות הדעת. בכרטסת מטעם הנתבעים, לוּ הוצגה, היו הנתבעים יכולים למשל להצביע על פעולות שבהן חויבו במחיר גבוה יותר לזכיין תמורת סחורות, שלא לפי הקבוע בחוזי הזכיינות. כזאת לא עשו, ולא מצאתי בנסיבות העניין חריג המצדיק התערבות בדוח, שחובר בידי הבודק המוסכם.