ת: הנחות המזומן, להבנתי מהפרקטיקה הנוהגת, היא ב-15 בחודש, ולכן קיבלתי את זה.
ש: אף שהצדדים הסכימו אחרת?
ת: לא הנחתי שהצדדים הסכימו אחרת. אילו הסכימו אחרת בכלל לא היו פונים אליי.
ש: ,,הבנתנו'' וגו' (קורא).
ת: נכון.
(עמ' 93 לפרוטוקול, שורה 31–עמ' 94, שורה 19)
אכן לא הוכח לפניי כי הצדדים הסכימו שהנחת מזומן תינתן גם על תשלומים ששולמו לאחר 15 בחודש העוקב אחר החודש שבו סופקה הסחורה. עם זה אין להפחית הנחות שכבר נתנו התובעות בעבר בגין תשלומים ששולמו אחר 15 בחודש העוקב ומופיעות בכרטסת הנהלת החשבונות שלהן, כאמור לעיל.
- הנתבעים טוענים כי עורכי הבדיקה דחו את טענת הנתבע שלפיה הוא זכאי לדמי פינוי בגין חנות רנואר גברים בסך תשעים אלף דולר (בתוספת מע"מ) (פרק ה, סעיף 3 לדוח). לטענת הנתבע הוא שילם בשנת 2003 דמי פינוי בעבור החנות, אך כאשר פונה מחנות זו קיבלו התובעות בחזרה את דמי הפינוי ולא זיכו אותו בסכום המקורי ששילם. בדוח נכתב:
א. קראנו את תחשיב דמי הפינוי שנמסר לנו על ידי החברה ואשר מופיע[ה] בו חתימה של הזכיין אל מול כרטסת החברה (ראה מצ"ב נספח ג') – בהתאם לתחשיב זה נראה כי הזכיין זוכה בדמי הפינוי ששילם.
ב. לא בדקנו []אם התחשיב מייצג את הסיכום שהיה בין הצדדים הואיל ולא הוצגו בפנינו שום תימוכין לתחשיב למעט חתימת הצדדים (לכאורה) עליו.
ג. תחת ההנחה שהתחשיב כפי שהוצג הוא נכון בחנו כי אכן מתבטא בכרטסת החברה בשנות הבחינה[.]
(שם)
הנתבעים מדגישים כי עורכי הבדיקה הסתמכו על מסמך שערכה רנואר ומסרה להם (מוצג 59 למוצגיהם, שהוא מסמך חד-צדדי שאינו נושא את חתימת הנתבעים). זאת ועוד: לגישת הנתבעים עורכי הבדיקה לא הצביעו היכן בכרטסת רנואר ניתן למצוא זיכוי בסך כ-330,770 ₪ (בתוספת מע"מ). המומחה מטעם הנתבעים ציין בחוות דעתו (ביאור 6) כי אין בכרטסות רנואר זיכוי של הנתבע בגין דמי פינוי. רו"ח שלמה הצביע בעדותו (עמ' 117 לפרוטוקול, שורות 1–6) על העובדה שזיכוי בגין דמי פינוי נרשם ביום 31.01.12 משום שרק אז המציאו הנתבעים חשבונית. בכרטסת הנהלת החשבונות של רנואר (נספח לד לתצהיר דרעי) זוכה הנתבע בסכום של 965,193 ₪ בעבור סניף TwentyFourSeven. רו"ח שלמה אישר שזה הזיכוי בגין אותה חנות (עמ' 117 לפרוטוקול, שורות 1–4). כשהוסבה תשומת לבו של רו"ח אלגריסי לכך אישר אף הוא (עמ' 120, שורות 25–31) כי זיכוי בגין דמי פינוי הופיע בכרטסת ב-2012. הלה הסתמך על חוזה שנכרת בין הצדדים ביום 21.10.10 (נספח יד לתצהיר דרעי), שלפיו הנתבע יעביר לידי רנואר את שתי החנויות רנואר נשים בתחנה המרכזית וחנות הנערות בקניון מלחה ורנואר תזכה אותו בסכומים 880,000 ₪ ומע"מ (שהם 1,020,000 ₪) בעבור חנות הנערות ו-336,000 ₪ ומע"מ (שהם כ-400 אלף ש"ח) בעבור חנות הנשים בתחנה המרכזית, שינוכו מתשלום החוב. בסעיף 4.3 לאותו הסכם נכתב כי ,,תמורת הסכומים המדוברים הזכיין ימציא לחברה ניירת כחוק''. לפי ביאור 5 לחוות דעתו של רו"ח אלגריסי, על-פי אותו הסכם היה צריך לנכות מהחוב סך 1,020,000 ₪ בעבור פינוי חנות הנערות ואף סכומים נוספים. ראינו כי הזיכוי על סך 965,194 ₪ לדמי הפינוי מופיע בכרטסת של רנואר, שכמוסכם היא ראיה לכאורה לגובה החוב, ולא מצאתי הצדקה להתערב בממצאי הדוח בנקודה זו.