ב) התובעים שכנגד טוענים כי יתרת חובהּ של רנואר לנתבעים נכון לסוף שנת 2011 עומדת על סך 467,253 ₪. הנתבעים ביקשו להסתמך על חוות דעת המומחה רו"ח אלגריסי שהוגשה מטעמם. אלא שהדוח הוא שקובע, כפוף להסתייגויות שציינתי לעיל. כאמור הצדדים הסמיכו את משרד קוסט-פורר להכריע באשר לגובה החוב, ונקבע כי הכרעתו תהא סופית ובלתי ניתנת לערעור. התערבות בשיקול הדעת היא במקרה חריג. על כך כבר נתתי דעתי בחלקו הראשון של פסק-דין זה.
ג) פיצוי בשל הפרת חוזי הזכיינות מצד רנואר או התרשלות בניהול כרטסת הנהלת החשבונות, בסך של 7,374,806 ₪. לטענת הנתבעים על סמך יתרות חובה לכאורה בכרטסת הנהלת החשבונות נאלץ, כך נטען, הנתבע לחתום עם התובעות על הסכמים להחזר חובות שלא היו או למצער נמוכים בהרבה מהנטען. בהתבסס על כרטסת רנואר, ללא כל הצדקה נמסרו חנות הנערות בקניון מלחה וחנות הנשים בתחנה המרכזית ונגרם לנתבע אבדן רווח בסכום של 7,374,806 ₪.
ד) נזקים שנגרמו בשל עצירתה של הספקת הסחורות לחנויות, בסכום של כ-1,130,000 ₪.
ה) נזק בגין הפגיעה במוניטין, בסך 50,000 ₪, בשל כך שרנואר הציגה את הנתבע כמי שהפר הסכמים עמה וחייב לה כספים רבים.
ו) נזקים עקב מינוי כונס נכסים זמני, מינוי שביטל בית המשפט, בסכום של מיליון וחצי ש"ח. לשיטתם במהלך הפעלת החנויות על-ידי כונס הנכסים הזמני לא הועברו רווחיהן לנתבע, ולפיכך נמנעה ממנו היכולת להתפרנס מהן. כפועל יוצא צבר הנתבע חובות לצדדים שלישיים ופיגר בתשלומי משכנתה או הלוואות לבנקים. משכך הוטלה הגבלה על חשבונותיו, על כל המשתמע מכך.
אני דוחה טענות אלה ומקבלת את עמדתם של הנתבעים שכנגד: לתובעים שכנגד ניתנו התראות חוזרות ונשנות לשלם חובם לנתבעות שכנגד, חוב שעלה כדי מיליוני שקלים, אך הם נמנעו מעשות כן. אף לאחר שחתמו על החוזה, שבא להסדיר את תשלום החובות, הם לא עמדו בו. לכן היה נכון להחזיר את החנויות לחזקת הנתבעות שכנגד, ועל הנזקים שאותם התובעים שכנגד תובעים בגין זאת אין לפסוק פיצוי. נכון גם שטענות התובעים שכנגד בנושא הרווח הגולמי, ההנחות, דמי הפינוי והתיווך ועוד כבר הושמעו לעורכי הבדיקה, ואלה קבעו את שקבעו. בראות עיניי מינויו של כונס הנכסים לא מיותר, אך הוא לא היה נכנס לתוקף אילו הפקידו התובעים שכנגד את הערבות שבה הותנה עיכוב ביצועה של ההחלטה. מכאן שהללו יכלו למנוע את הנזק הנטען.