(עמ' 79 לפרוטוקול, שורות 24–32)
הוא הטעים כי החנויות לא נמסרו מרצון, כי אם בהליך המשפטי, אחרי שהתובעות נפגעו והחנויות היו סגורות ולקוחות קנו אצל המתחרים. ,,[...] אחרי ש... כל מה שעברנו, אז בית המשפט נתן לנו להיכנס חזרה לחנויות, ולא קיבלנו שום חנות מיורם בן-דוד [...]'' (עמ' 80, שורות 5–9). דרעי שלל את הטענה כי יש להפחית מהחוב הנטען את שווי ההשקעה בחנויות (שם, שורות 31–34). הוא הסביר:
כשאני הסכמתי, הסכמתי בתנאי – שהעסק שלי עובד. חשוב מאוד ברנואר, מהרגע שהיא נולדה– – – חשוב מאוד ברנואר, למותג שעשרים-ושלוש שנה נלחם, וכל מה שיש בו – שהלקוח לא ירגיש לשנייה – זכיין, לא זכיין – כשיש שלט ,,רנואר'', שיש שירות, ושהוא ימצא אותו. כשאני נכנסתי הסכמתי לסכומים שהם נדיבים ביותר, כדי שהתהליך הזה ימשיך בתקנו לעבוד. זאת הייתה המטרה. גם המטרה עם יורם הייתה שלא תהיה פגיעה בהליך הרגיל והשוטף של החנות. ברנואר, למה בעשרים-וחמש שנה לא הגיע למשפטים? אני מעדיף לוותר, להתפשר. למה? לא נוטה להיות שם. רוצה את הסכום? יופי. הוא היה יכול לקבל אותו ביום שהייתה לו אפשרות – להגיד: סרג', לא עומד בהסכם. קח את החנויות. יקבל בחזרה כל שקל. עכשיו – לא.
(עמ' 81, שורות 4–12)
ובהמשך:
[...] שיתבע כמה הוא חושב שמגיעות לו החנויות. נעשה נזקים. אין בעיה. אני תובע שישה מיליון. אם הוא חושב שיש לו משהו על החנות, שיבוא – נמנה רואה-חשבון בהסכמה, נבדוק את הנזקים.
(שם, שורות 13–15)
אכן הנתבעים תבעו נזק זה בתביעה שכנגד. מעיון בחוזה עולה כי במקרה של הפרתו יועמד כל החוב לסילוק מידי ויקוזזו ממנו במקרה המתאים הסכומים הקבועים בסעיפים 14 ו-15 שצוטטו לעיל. הזכיין אף נתן הסכמתו המלאה לרנואר לתפוס את החזקה בחנויות. עוד נקבע בחוזה (סעיף 13.4) כי ,,[...] הסכמת הזכיין למסור את החנויות לחזקת רנואר, באופן מיידי בלתי חוזר וללא טענה, בכל מקרה עתידי של הפרה – הינה תנאי עיקרי עליו מסתמכת רנואר בהסכמתה להתקשר עם הזכיין בהסכם זה''. בהסכם הפשרה שנערך במהלך הדיון בצו המניעה הוסכם כי התובעות תתפוסנה את החנויות ללא הפרעה מצד הנתבעים (התובעים שכנגד), והנתבעים שמרו על זכותם לטעון לקבלת שווי החנויות. רנואר התנגדה לטענה זו. הנתבעים שכנגד לא השיבו לטענה זו בסיכומים מטעמם. עינינו הרואות כי בחוזה נתנו הצדדים דעתם ולפיה אם תפונינה החנויות בשנת 2012 יהיו הנתבעים זכאים לזיכוי בסך 3,750,000 ₪ (מע"מ כלול), ואם יהיה זה בשנת 2013 – לסך של 3,450,000 ₪ (מע"מ כלול). התובעים שכנגד העמידו את תביעתם על סך של 2,500,000 ₪, ואת תביעתם שכנגד זו יש לקבל. אם נגרמו לרנואר הוצאות בגין פתיחת ההליך ונקיטת הליך צו המניעה, פסיקת הוצאות תשפה אותה. אני ערה לכך שלפי סעיפים 14 ו-15 לחוזה הנתבע זכאי לזיכוי בגין פינוי החנויות כנגד חתימתו על כתב ויתור וסילוק. כתב ויתור לא נחתם, ואולם בחתימת הנתבע על ההסכם שנכרת במהלך הדיון בבקשה למתן צו המניעה הוא אישר את הפינוי.