כזכור בדיון בבקשה למתן צו מניעה ביום 08.05.13 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שלפיו מסרו הנתבעים לידי רנואר את החזקה בחנויות. בסעיף 1 לאותו הסכם נקבע כי
המשיבות (להלן: רנואר) תתפוסנה באופן מיָדי היום, 08.05.2013, חזקה בשתי החנויות בקניון מלחה בירושלים, נשים וגברים (שזכות השכירות בה היא של רנואר), על כל תכולתן וציודן, ותפעלנה אותן בעצמן תוך נטילת מלוא התקבולים שינבעו מהפעלתן לעצמה החל מיום 09.05.13, ובכפוף לזכות המבקשים לטעון להשבת הרווחים, כאמור בסעיף 5 להלן, והכול – ללא כל הפרעה מצדם של המבקשים, שמתחייבים לשתף פעולה באופן מלא ולאפשר את ביצועו של סעיף זה והסכם זה באופן מלא.
(עמ' 38 לפרוטוקול, שורות 27–32)
ובסעיף 5:
מובהר בזאת מפורשות כי הצדדים שומרים על טענותיהם, הן בתביעה של רנואר כלפי המבקשים הן בתביעה-שכנגד שהגישו המבקשים. למען הסר ספק: אין בהסכמות אלו כדי להוות ויתור על איזו מטענות הצדדים, לרבות אם ירצו המבקשים לטעון או שהם טוענים כי הם זכאים לשוב ולהיות זכיינים של רנואר. המבקשים יהיו רשאים לתקן את כתב התביעה-שכנגד תוך 45 יום מהיום ללא צו להוצאות.
כמו-כן המבקשים שומרים על זכותם לטעון להשבת הרווחים שינבעו מהחנויות, אם יהיו כאלה, בתקופה שמיום 09.05.13 ואילך, וכן שומרים על זכותם לטעון לזכות לקבלת שווי החנויות, ללא הגבלת הטענה או הסכום. להסרת ספק: רנואר מתנגדת לטענות אלה.
(עמ' 39, שורה 30–עמ' 40, שורה 3)
הנתבעים טוענים כי מסכום התביעה יש לקזז 3,750,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 08.05.13. מכיוון שהחנויות פונו בשנת 2013, לכאורה לפי החוזה הסכום שהוסכם עליו בגין פינוי החנויות הוא 3,450,000 ₪ (מע"מ כלול) (היינו 1,400,000 ₪ [מע"מ כלול]) בגין חנות הגברים בקניון מלחה ועוד 2,050,000 ₪ (מע"מ כלול) בגין חנות הנשים שם.
דרעי נתבקש לאשר כי בחוזה הוסכם שאם תעבור החזקה בשתי החנויות לידי רנואר יזוכה הנתבע בשוויין. על כך הגיב:
אני אדייק. אני יכול לדייק? הוסכם בין הצדדים שיש תהליך הבראה. בתהליך ההבראה הזה הוא צריך לעמוד. ואם הוא לא עומד בתהליך ההבראה הוא מסכים – ויש הסכמה שלו בכתב – ניקח את החנויות האלה. בלי הסכמים ובלי בית משפט ובלי כלום. זו פעם שביעית, אגב, שאני עושה אתו הסכם, שאני עוד פעם דוחה אותו ועוד פעם מסכים לעשות אותו מחדש. תשלם מאה אלף שקל לחודש, משהו כזה. תשלם את השוטף – אני אתן לך הנחת מזומן. לא תעמוד בזה – אז זהו, אנחנו לא מסכימים יותר על זה. אני אזכה אותך ככה, אבל בתנאי שתיתן לי להיכנס לחנות, ובהסכם הזה כתוב שרק בתנאי שהוא לא עומד בהסכם, הוא אומר לי: סרג' – סליחה, רנואר, לא לי, סרג' – תיכנס לחנות, נזכה אותך בסכומים מאוד-מאוד נדיבים.