התובע טען בכתב התביעה כי קיבל "תלושי שכר "פיקטיביים" שאינם משקפים את עבודתו וזכויותיו. למעשה, טען התובע כי קיבל את שכרו השעתי במכפלת שעות עבודתו בלבד" (ר' סעיפים 8-7 לכתב התביעה). עוד טען כי שכרו השעתי עמד על 25 ש"ח (ר' סעיף 6 לכתב התביעה).
הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה באופן כללי טענתו זו של התובע וטענו כי "התובע טוען ל"תלושים פיקטיביים" ללא ראשית ראיה והדבר מוכחש מכל וכל" (ר' סעיף 2 לכתב ההגנה תחת הפרק "התיחסות לגוף התביעה).
בעדותו התבקש מר אריאס לאשר, כי שכרו של התובע עמד על 25 ש"ח לשעה וענה "לא זוכר" (ר' פרוטוקול עמ' 13 שורות 19-18). עוד אישר מר אריאס בעדותו כי לא נחתם עם התובע חוזה עבודה (ר' שם בשורות 29-28).
--- סוף עמוד 16 ---
בהמשך נשאל מר אריאס:
ש. ..."מציג תלוש פברואר 2014 התלוש הראשון לעבודתו של התובע. תאשר לי שאם התובע השתכר בפברואר 25 שקלים לשעה, בחודש מרץ 2014 25 ש"ח לשעה ככה היה בכל התקופה 25 שקלים לפי מה שאתה זוכר"?
ת. אני ממש לא זוכר"
(שם בשורות 27-24)
אכן בחלק מתלושי השכר שצורפו על ידי התובע עמד שכרו השעתי על 25 ש"ח ובחלקם על 23.8 ש"ח. אלא, שלא די בכך כדי לקבוע, כי בתלושי שכר פיקטיביים עסקינן. זאת ועוד. נכון הוא, כפי שציינה הנתבעת בסיכומיה, כי "התובע מסתמך על תלושי השכר בכל רכיבי התביעה ככתבם וכלשונם" (ר' סעיף 23 לסיכומיה). התובע אף קיזז מן הסכומים הנתבעים על ידו את הסכומים המצוינים בתלוש השכר לחודש אפריל 2015 אשר שולמו לתובע במסגרת גמר החשבון (ר' סעיפים 11-10 לפרק ד' לסיכומיו). אם כן, מה לו לתובע להלין על חוסר אמיתותם של תלושי השכר?
סעיף 5א' לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – "החוק"), קובע:
"בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפיפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-19711.
(הדגשה שלי – י.ז.ג)
--- סוף עמוד 17 ---
תביעתו של התובע לקבלת פיצוי בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 מבוססת על הטענה, כי הנתבעים נמנעו מלתת לתובע תלושי שכר כדבעי בכל תקופת עבודתו. אלא, שלא הוכח, כי שכרו של התובע עמד על 25 ש"ח משך כל תקופת העסקתו כנטען על ידו ועל כן לא ניתן לומר כי תלושי השכר אינם משקפים את גובה השכר ששולם לתובע. לאור הוראת סעיף 5א' לחוק ומשהתובע לא העיד או המציא תצהיר עדות ראשית לתמיכה בטענותיו בענין זה, לא עבר הנטל לסתור טענתו זו של התובע לכתפיה של הנתבעת ואנו קובעים, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח טענתו זו.
גם ביחס לטענת התובע, כי הבונוסים ששולמו לו מעת לעת הם פיקטיביים ומשקפים, למעשה, תגמול בגין שעות עבודתו – התרשמנו מכנות עדותו של מר אטיאס בענין זה, אשר טען, כי "ביחס לתובע יכול להיות שזה (הבונוס ששולם לו – י.ז.ג) היה יותר מפעם אחת. אתן דוגמא היתה שביתה גדולה של מבקשי מקלט בישראל ואנשים הגיעו למרות השביתה מתוך מחויבות למקום העבודה ונתנו להם בונוס. גם אם זה לא בדיוק אותו חודש שבו היתה השביתה" (ר' פרוטוקול עמ' 13 שורות 12-10).
בהעדר כל גרסה אחרת ומשעדותו של מר אריאס עשתה עלינו רושם מהימן בענין זה, אנו דוחים את טענת התובע כי תלושי שכרו לא שיקפו נכוחה את השכר שהגיע לו בגין שעות עבודתו ו/או כי נפל בהם פגם. תביעתו ברכיב זה נדחית איפוא.
הודעה מוקדמת