הנגדית על תצהירו, בשים לב לנסיבות המקרה הנדון ובכפוף להתקיימותם של תנאים אלה:
בחינת התנהלותו של בא-כוח התובע - האם הוכיח שקידה ראויה ומאמצים סבירים להבטחת התייצבותו של התובע לדיון, או התקיימותם של נימוקים ראויים המצדיקים אי-התייצבותו של התובע לדיון.
בחינת מהות התביעה; מתן משקל מתאים לחומר הראיות שהוצג בפני בית הדין; התוצאות העשויות לנבוע מאי התייצבותו של התובע לדיון בתביעתו, ולחקירה נגדית על תצהירו;
עמדה על כך סגנית הנשיא אלישבע ברק אוסוסקין בפרשת אורסץ':
"יש בדרך-כלל להקפיד על כך שתובעים יתייצבו ויעמדו לחקירה נגדית. עם זאת, במקרים בם הנסיבות אינן מאפשרות לתובעים להתייצב לדיון בגין נסיבות שאינן תלויות בם, יש לאפשר דיון על-ידי נציגי התובעים. במקרים אלו ייבחן המשקל שיש לתת למצבור הנסיבות....במקרים הנדירים בם תובע אינו מתייצב לחקירה נגדית מנימוקים נאותים, יש לבחון את התביעה ולתת לאותו חומר ראיות שמוצג בפני בית-הדין את המשקל המתאים. זהו האיזון הראוי בין התועלת שבחקירה נגדית לחובת בית-הדין להגן על זכויותיהם של תובעים. טול לדוגמה מקרה בו מעדויות הנתבעת ניתן ללמוד כי התובע צודק בתביעתו. או מקרה בו נתבעת תגיש תצהירים בלתי קבילים ובחקירה הנגדית היא תודיע כי התביעה צודקת. כך לדוגמה יכול בית-הדין לבחון את מסמכי המעביד תוך חקירתו הנגדית של המעביד ובדרך זו לברר בעזרת מי שמייצג את העובדים, האם העובדים זכו לתשלומים בגין כל זכויותיהם הנתבעות [ההדגשות אינן במקור – נ.א.]".ווד
וק
(ע"ע (ארצי) 424/08 נמלי סלאח – פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (2009))
לפיכך, בנסיבות הענין נוהלו ההליכים בתיק מתחילתם ועד סופם ללא שהתובע התייצב ולו פעם אחת לדיון.
--- סוף עמוד 5 ---
דיון והכרעה
הרמת מסך וחיובם של הנתבעים 4-2
התובע טען בכתב התביעה, כי הנתבעים 4-2 הינם בעלי המניות של המסעדה. לבד מטענה זו לא הועלתה על ידו כל טענה בדבר העילות בשלם על בית הדין להרים את מסך ההתאגדות. די בכך כדי לדחות את תביעתו של התובע להרמת מסך (ר' גם טענת ב"כ הנתבעים בפרוטוקול בדיון מיום 21.3.2016, כי "אין למצוא בכתב התביעה טענה משפטית או עובדתית שמקימה הרמת מסך או טוענת להרמת מסך"; פרוטוקול עמ' 3 שורות 25-244).
בפסק דינו של בית המשפט העליון בענין מרכז העיר אשדוד ק.א – שמואל שמעון (ע"א 3807/12 (2015)) נפסק:
"כידוע, לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הינו הבסיס לדיני החברות במשפט הישראלי ובכלל. בצידו של כלל זה קיים חריג – הקבוע בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) – המאפשר במקרים מסוימים "להרים את מסך ההתאגדות" ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה. בפסיקת בית משפט זה נקבע לא אחת כי הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה, כיוון שמשמעותו הינה ביטול האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ושינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות על ידי בית המשפט. קביעה זו קיבלה משנה תוקף לאחר שסעיף 6 לחוק החברות תוקן במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות משנת 2005".