איננו סבורים, כי זהו מן המקרים החריגים בהם יש להעניק לתובע סעד שהוגדר כ"קיצוני ומרחיק לכת" ומשמעותו שבירת הקיר הוירטואלי החוצץ בין בעלי המניות לאישיות המשפטית - היא התאגיד שהוקם על ידם.
--- סוף עמוד 6 ---
יתרה מזאת. בבר"ע (ארצי) 59941-11-14 אטורה תעשיות – יורם שטרית (2015) קבע בית הדין הארצי לעבודה כדלהלן:
"נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר עילה היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, ועל בית הדין לבחון האם בהנחה שהתובע יוכיח את טענותיו שבכתב התביעה יוכל לזכות בתביעתו. בנסיבות בהן חסרות בכתב התביעה עובדות מהותיות לביסוס עילת התביעה הנטענת או כאשר העובדות המפורטות בכתב התביעה אינן מקנות לתובע את הסעד הנתבע על ידו, דין התביעה להימחק על הסף בשל העדר עילה (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, ע' 374 – 375; להלן - גורן).
תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת כי על כתב התביעה להכיל, בין היתר, את "העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה". על התובע לתאר בכתב התביעה את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, על מנת שלא יהיה ספק בידי הנתבע, מפני מה עליו להתגונן. כך, "בנסחו את כתב התביעה, חייב הפרקליט לשוות לנגד עיניו: מה היא ההוראה שבדין, עליה תתבסס התביעה? ועל פי אותה הוראה, מה הן העובדות המקנות לתובע את הזכות לקבל את הסעד המבוקש בתביעה? אותן העובדות צריכות טיעון ופירוט בכתב התביעה ..." (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 140, 383 – 393 (מהדורה שביעית 1995))".
טענותיו היחידות של התובע כלפי הנתבעים 4-2 בכתב התביעה מתמצות בהגדרתם כבעלי מניות (ר' סעיף 3 לכתב התביעה). לא נטען ולו ברמז, כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות. אמנם בדיון שהתקיים בפני ביום 21.3.2016 טען ב"כ התובע, כי "באשר לטענה כי יש למחוק את הנתבעים 2 עד 4, אבהיר כי משהועלתה הטענה כי תלושי השכר הם פיקטיביים, אזי יש להרים את מסך ההתאגדות" (ר' פרוטוקול עמ' 3 שורות 16-15). ב"כ הנתבעת טענה בתגובה, כי "אין למצוא בכתב התביעה טענה משפטית או עובדתית שמקימה הרמת מסך או טוענת להרמת מסך" (שם, שורות 25-24).
--- סוף עמוד 7 ---
נפנה בהקשר זה לבר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ - ADMARIAM GAVR NEGOUSE (2016) בו נדון ערעור על פסק דין שניתן על ידי. בפסק דינו של בית הדין הארצי נקבע, כי אף בנסיבות ההעסקה המדאיגות שהתגלו באותו ענין, כאשר הוכח כי שכרו של התובע/המשיב בערעור שולם במזומן, הונפקו לו תלושי שכר פיקטיביים וחלק מן השכר שולם במזומן, התובע עבד מעל 12 שעות ביום ובחלק מהימים עבד מרבית שעות היממה נקבע, כי אילו אינן הנסיבות חריגות המחייבות הרמת מסך ההתאגדות. ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה:
"אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה".