בעניננו, משכתב התביעה חף מכל טענה בדבר חובת הרמת המסך ואף לגופו של ענין, משלא הוכח להנחת דעתנו כי תביעה זו שבפנינו מצדיקה מתן סעד קיצוני כהרמת מסך, התביעה נגד הנתבעים 4-2 נדחית.
הפקדות לקופת גמל
התובע טען בכתב התביעה, כי על פי צו ההרחבה הכללי במשק זכאי היה להפרשות לקרן פנסיה בשיעור של 2,511 ש"ח (ר' סעיפים 35-33 לכתב התביעה).
הנתבעת הודתה בכתב ההגנה, כי "לא נפתחה לתובע קרן פנסיה" ובחבותה לתשלום סך של 2,511 ש"ח (ר' גם פרוטוקול עמ' 9 שורות 28-27).
--- סוף עמוד 8 ---
בסיכומיה טענה הנתבעת, כי "עוד מיום 1.5.16 קיים חשבון פקדון לזכות התובע, אליו הופרשו תשלומי הפנסיה והפיצויים בסך של 5,000 ש"ח ענין עליו לא היתה מחלוקת בין הצדדים או בין התובע לנתבעת" (ר' סעיף 3 לסיכומיה).
משכך אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקופת גמל (תגמולי מעסיק) בסך של 2,511 ש"ח. ברי, כי האופן בו יבוצע התשלום, בין בדרך של תשלום מתוך כספי הפקדון ובין בדרך אחרת, אינה מעלה ואינה מורידה לדידנו.
דמי הבראה
לטענת התובע לא שולמו לו משך כל תקופת העסקתו דמי הבראה. בכתב התביעה המקורי, טרם תוקן במסגרת הדיון המוקדם, הועמד סעד זה שנתבע מן הנתבעת על 2,632 ש"ח בהתאם למכפלת 7 ימי הבראה ב 376 ש"ח (ר' סעיפים 20-18 לכתב התביעה).
הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי שילמה לתובע דמי הבראה בסך של 1,890 ש"ח בגין 5 ימי הבראה וצרפה להוכחת טענתה תלוש שכר לחודש אפריל 2015 (ר' סעיף 6 לכתב ההגנה(. גרסתה של הנתבעת לא נסתרה משהעד מטעמה כלל לא נחקר בענין זה.
אף לגרסתה של הנתבעת (ר' סעיף 1 תחת הכותרת "התייחסות לגוף התביעה" בכתב ההגנה) תקופת עבודתו של התובע בשורותיה ארכה שנה וחודשיים. משכך, אף כי מלוא דמי ההבראה בגין השנה הראשונה שולמו, כנטען, נותרה יתרת חוב בגין חודשיים נוספים בגין שנתו השניה של התובע.
על פי צו ההרחבה הרלוונטי, זכאי יה התובע ל - 6 ימי הבראה בגין השנה השניה משמע בגין שני חודשי העסקה בשנתו השניה זכאי היה לחלק היחסי, דהיינו: לתשלום בגין יום הבראה נוסף שערכו 376 ש"ח (ר' סעיפים 20-18 לכתב התביעה).
אנו מחייבים איפוא את הנתבעת בתשלום דמי הבראה בסך של 376 ש"ח.
פדיון חופשה
--- סוף עמוד 9 ---
התובע טען כי זכאי היה בתקופת העסקתו ל – 15 ימי חופשה (ר' סעיף 16 לכתב התביעה). בכתב התביעה המקורי הועמד סכום זה על 3,000 ש"ח.
הנתבעת טענה, כי שילמה לתובע פדיון חופשה בסך של 2,800 ש"ח בגינם של 14 ימי חופשה וצרפה להוכחת טענתה זו העתק תלוש השכר של התובע לחודש אפריל 2015 (ר' סעיף 5 לכתב ההגנה).
התובע לא טען כי הועסק 6 ימים בשבוע. למעשה, כל שנטען על ידו הוא כי עבד במשרה מלאה (ר' סעיף 6 לכתב התביעה). בנסיבות אלה, התשלום ששולם לתובע בחודש אפריל 2015 בגין פדיון 14 ימי חופשה (ומבוסס על זכאות עובד המועסק 5 ימים בשבוע לתקופה בת 14 חודשים) ממצה את חובותיה של הנתבעת כלפי התובע ברכיב זה.
משכך, תביעת התובע ברכיב זה נדחית.
פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת