יצויין כי רק ביום 25.8.10 חדל הקיבוץ להיות חבר באגודת הכורמים (ראה נספח יד לתצהיר יורם סהר, מכתב מטעם אגודת הכורמים לקיבוץ ביחס להפסקת חברות ופדיון מניות). הקיבוץ קיבל בגין פדיון מניותיו סך של - 992,837 ₪ ובהתאם להסדר החברים שאושר על ידי בית משפט (כבר ביום 17.5.10), התחייב הקיבוץ להמשיך ולספק לאגודת הכורמים את יבול ענביו באופן בלעדי למשך חמש שנים נוספות ועד ליום 17.5.15. במכתב מטעם האגודה נאמר לקיבוץ כי אם לא יעשה כן, תהיה לאגודה הזכות, להטיל עליו, בין היתר, קנס בסך 200 דולר לכל טון ענבים שלא יסופק לאגודה.
ביום 25.1.11 נוכח תיקון סכום התביעה הורה בית משפט השלום (כב' השופט ג' גדעון) על העברת התביעה לדיון בבית המשפט המחוזי.
--- סוף עמוד 15 ---
מכאן ההליך שבפניי.
סיכומי התובעת
בסיכומיה טוענת התובעת כי הקיבוץ הפר את ההסכם שבין הצדדים הפרה בוטה ומתמשכת ונהג כלפיה בחוסר תום לב של ממש, העולה כדי הולכת שולל. לטענתה, הקיבוץ ניהל אתה משא ומתן בחוסר תום לב בוטה תוך הצגת מצג שווא כדי שתתקשר עמו בהסכם ארוך טווח. כמו כן, נטען כי הקיבוץ הפר את ההסכם עמה וכן הפר את התחייבותו לקיים את ההסכם כלפיה בתום לב ובאופן סביר. לטענתה, היא זכאית לקבל פיצויי הסתמכות, קיום והשבה בגין הפרת ההסכם. וכן נטען כי נזקיה מסתמכים על חוות דעת מומחה שלא נסתרה על ידי חוות דעת נגדית מטעם הקיבוץ.
משכך, עתרה התובעת לקבלת הסעדים הבאים:
א. פיצויי הסתמכות בסך של - 2,164,168 ₪.
ב. פיצויי קיום בסך של - 2,885,349 ₪ בצירוף מע"מ.
ג. השבה בסך של - 89,744 ₪.
התובעת עתרה גם לחיוב הנתבעת בתשלום ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל בגין כל הסכומים האמורים וכן ביקשה לחייב הקיבוץ בתשלום הוצאותיה בסכומים ריאליים.
להלן יובאו עיקר טענות התובעת, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיה.
חוסר תום לב בעת ניהול משא מתן ומצגי שווא
לטענת התובעת, במסגרת הסכם 2005 שנחתם בינה לבין הקיבוץ, זה האחרון, לא הציג כל מצג לפיו הוא מנוע מלשווק את יבול ענביו לתובעת בשל חברותו באגודת הכורמים ועניין חברותו באגודת הכורמים לא הוזכר כלל בהסכם בין הצדדים. בפועל, הקיבוץ מכר לתובעת, ולא לאגודת הכורמים, חלק מיבול ענביו באותה שנה (כ-68 טון). נטען כי הצלחת ההתקשרות בשנת 2005 ושביעות רצון הצדדים מהתקשרות זו, הביאה להתקשרות נוספת בשנת 2007.