נטען כי היות ומדובר ברכישה של ציוד, אז למצער, ניתן היה למכור את הציוד ולהשיב חלק מההשקעה. במקרה דנן הוצגו לבית המשפט ראיות כי התובעת התקשרה בהסכמים עם כורמים אחרים וממשיכה לעשות שימוש בציוד שרכשה.
נטען גם כי המסמכים שצורפו לחוות הדעת במטרה להעיד על רכישת ציוד קבוע, הם צילומי חשבוניות, אולם התובעת נמנעה מלהציג מסמכים המעידים על רכישות בפועל ותשלומים כספיים עבור ציוד זה.
באשר לפיצויי קיום
התובעת טענה כי אם הקיבוץ היה עומד בהתחייבויותיו, בשנים 2007, 2009 ו-2010, היא היתה מפיקה רווח כולל בסכום של- 2,885,349 ₪. לתובעת, כך נטען, לא נגרם נזק, שכן זו פעלה להתקשר עם כורמים אחרים והשכילה לרכוש ענבים בעלויות נמוכות יותר ולכן הרוויחה מאי קיום החוזה.
רואה החשבון מטעם התובעת אישר, כי אם התובעת רכשה ענבים מכורמים אחרים בכמות, באיכות ובמחיר שהיא היתה אמורה לרכוש מהקיבוץ, כי אז לא היה נגרם לה כל נזק. במקרה דנן, הואיל והתובעת כן רכשה ענבים מכורמים אחרים, בכמות שנדרשה לה, כי אז לא נגרם לה נזק. מה גם שהמחיר שהיא היתה אמורה לשלם לקיבוץ, היה גבוה מהמחיר שנקבע עם כורמים אחרים ואף מטעם זה לא נגרם לה נזק.
--- סוף עמוד 36 ---
נטען כי חוות דעתו של רוזנבלט הינה תיאורטית וההנחות עליהן הוא ביסס את מסקנותיו, אינן מציאותיות. רוזנבלט הניח כי התובעת לא רכשה ענבים מגורם אחר אלא שטענה זו התבררה כלא נכונה, שהרי התובעת הודתה כי התקשרה עם כורמים אחרים ולכן הבסיס עליו נסמכה חוות דעתו, קרס ונשמט לחלוטין.
בנוסף נטען כי התובעת דרשה פיצויי קיום ופיצויי הסתמכות אולם המדובר בפיצויים הסותרים זה את זה, שכן פיצויי קיום נועדו להבטיח את התקבול שהצד שהחוזה עמו הופר, זכאי היה לקבלו ועל כן המדובר בתקבול מקסימלי, כך שכל פיצויי נוסף, לרבות פיצויי הסתמכות, מהווה כפל פיצוי והתעשרות שלא כדין.
הקטנת נזקים -
נטען כי בהתאם לסעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א -1970, על הנפגע חלה חובה להקטין את הנזק ואין לחייב בתשלום פיצויים עבור נזק כשהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין. קל וחומר, נזק שנטען כי נמנע בפועל.
החובה להוכיח נזק מוטלת על כתפי התובעת וזו לא הניחה תשתית מספקת לכך. העובדה שלא צורפו מסמכים התומכים בחוות הדעת מטעם התובעת, יחד עם העובדה כי הקיבוץ הוכיח שהתובעת רכשה ענבים ממקורות אחרים, בכל אלו יש להפריך מסקנותיו של רו"ח רוזנבלט.