עוד יש להזכיר בענייננו את "תקנת השוק" כפי שהיא משתקפת בסעיף 34 לחוק המכר ובה מגולמת הדרישה לתום לב מצד הקונה:
--- סוף עמוד 43 ---
"34. נמכר נכס-נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב."
מלבד חובת הגילוי שבחוק המכר, חובת הגילוי היא אחת החובות הנגזרות מעקרון 'תום הלב' שאומץ בדין החוזים הישראלי וביתר ענפי המשפט כעקרון-על, וכמוהו היא מבטאת "מגמה של סוציאליזציה וקביעת נורמות של התנהגות מוסרית במהלך המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה (שלו, 317-318). בע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבנייה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289 (2002) דן הנשיא ברק במהותו של עקרון תום הלב ובחובות המוטלות מכוחו בשלב הטרום-חוזי על צדדים המנהלים משא ומתן, וציין כי עקרון תום הלב: אינו מבוסס על הדרישה כי כל צד חייב לדאוג לאינטרסים של זולתו על חשבון הבטחת האינטרס העצמי. תום הלב מבוסס על ההנחה כי כל צד דואג לאינטרס שלו עצמו, אך הוא עושה כן באופן הוגן תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים (עמ' 298 לפסק-הדין)". (ראה ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ, פסקה 10 לפסק דינה של השופטת חיות (14.8.2008) הרשות השופטת (להלן : "פרשת סויסה")).
דיני החוזים אינם קובעים חובת גילוי כללית ואינם מטילים על צד למשא ומתן נטל אלטרואיסטי גורף, לגלות לצד שכנגד כל נתון אף אם בכך הוא פועל כנגד האינטרסים שלו-עצמו.
על גבולות ההתערבות בחופש החוזים מתוקף עקרון תום הלב ועל חובת הגילוי הנגזרת ממנו בעסקאות מסחריות, עמד השופט לנדוי בע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב(1) 231 (1978) (להלן: עניין ספקטור) בהקשר של חובת הגילוי המוטלת על מוכר מקרקעין: "אנו עוסקים בחוזה מסחרי רגיל ואל לנו לקבוע רמת מוסריות גבוהה מדי למשא-ומתן בעסקאות כגון אלה, שמא נפגע ביציבות חיי המסחר ובציפיותיו של אדם אשר חתם על חוזה והוא ערך את עניניו על-פי ההנחה שהעסקה תצא לפועל כמוסכם" (עמ' 244 לפסק-הדין).
עקרונות אלה נכונים ובעלי משמעות רבה, מקום בו נבחנת הטלת חובת גילוי על קונה בעסקה מסחרית כאשר לרוב, בידי המוכר מצוי מידע רב יותר לגבי הממכר ונגישות גבוהה יותר לנתונים הקשורים לעסקה.