--- סוף עמוד 45 ---
חובת גילוי במקרה כזה מוטלת ביחס למידע חשוב המצוי כבר בידי צד אחד, מעצם מעמדו בעסקה, כאשר הצד שכנגד, לעומת זאת, יכול לגלות מידע זה רק במאמץ ותוך השקעת הוצאות. ואכן, כבר נפסק "במקרה בו לצד אחד יש יתרון על פני הצד האחר בכל הנוגע לקיום המידע או לאפשרות השגתו...חלה עליו חובת גילוי המידע לצד האחר (פרשת סאסי, פסקה 12). דומה שהטעם העיקרי לכך נעוץ ברצון לצמצם את העלויות הכוללות של העסקה עבור הצדדים, ועבור החברה בכללותה".
באשר למשמעויות של הפרת החובה, נקבע כך: ("פרשת כהן"):
"להפרת חובת הגילוי בשלב הטרום – חוזי עשויות להיות משמעויות מגוונות. כך, אי – גילוין של עובדות מהותיות עשוי לבוא, למשל, בגדרי העילות הנזיקיות כגון תרמית ורשלנות (סעיפים 56 ו-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהתאמה). בהיבט החוזי, הרלוונטי לענייננו, עשוי אי הגילוי להגיע לכדי הטעיה חוזית, או להוות הפרה של חובת תום- הלב במשא ומתן .."
כאמור לעיל, הפרת חובת הגילוי בשלב הטרום - חוזי עשויה לעלות גם כדי הפרת חובת תום הלב במשא ומתן. חובה זו נגזרת מסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, הקובע כך:
"12. (א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב
(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים."
חובה זו ישימה מקום בו על פי הנסיבות, היה מקום לצפות שאדם המנהל משא ומתן, יגלה נתונים משמעותיים לצד האחר. גילוי אינפורמציה רלוונטית, פרטים מהותיים לצד שכנגד, נתפס ככלל, כביטוי לדרישה להוגנות במשא ומתן ביחסים בין צדדים עסקיים. בפרט, במקרה שבו אחד הצדדים מחזיק ממילא במידע המבוקש, או בעל נגישות גבוהה יותר לנתונים בקשר לנכס: "הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לובשת צורה של אי גילוי עובדות, כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני (שלו, 150). בנסיבות העניין, חוסר תום הלב המשיך אל תוך השלב החוזי, שכן גם בעת החתימה על הסכם
--- סוף עמוד 46 ---
הפירוד, ואף לאחר מכן, לא גילו המשיבים למערערים את העובדות האמורות." (ע"א 9447/06 דניאל פוקס ואח' נ' משה אלבס ואח', פסקה 21 הרשות השופטת (25.3.2008)).