--- סוף עמוד 57 ---
הם נועצו בעורך דין או שרק הקיבוץ מצדו נועץ בעו"ד וסהר השיב, (עמ' 56 ש' 29) "זה לא הסכם שנערך על ידי עו"ד".
סעיף 8 לחלק הכללי של הסכם 2005 (נספח 2 לתצהיר מישל מרציאנו) קבע: "מוסכם בין הצדדים כי אם תהא מניעה כל שהיא, מכל סיבה שהיא, להספקת הענבים, הרי שהדבר לא יחשב להפרת הסכם ע"י הקיבוץ והקונה ישלם עבור הענבים שייטול בפועל". כמו כן, העובדה שבשנת 2005 מכר הקיבוץ לתובעת חלק מיבול ענביו והצדדים הצליחו לחמוק מסנקציות שהאגודה יכולה הייתה לנקוט נגדם בשל העובדה שלא כל יבול הענבים נמכר לה, אינה יכולה להעיד כי הקיבוץ הציג לתובעת מצג שווא שגרם לה להאמין כי ההסכם משנת 2007 חושף אותה לסנקציה של קנס בלבד. נהפוך הוא, כבר בשנת 2005 היה ברור לתובעת כי תיתכן מניעה להספקת הענבים והיא הסכימה שלא לראות בכך הפרת הסכם מצד הקיבוץ.
ביחס להסכם משנת 2005 נאמר למרציאנו בחקירתו הנגדית, כי במסגרת המשא ומתן שהתנהל בשנת 2005 הסבירו לו שהקיבוץ צריך לספק את תוצרתו לכרמל מזרחי והוא השיב (עמ' 20 ש' 5 ואילך): "ממש לא. בשנת 2005, וגם לפני, נכון שהחקלאים היו מחוייבים בחוזה מול היקב, אך עד שנת 2005, 2006 כולם היו מוכרים פה, ושם. אני ידעתי שהנתבעת בקשר עם יקב כרמל מזרחי, כמו שעוד חקלאים היו בקשר עם ברקן או רמת הגולן או בנימינה. לא שהייתה להם בעיה לשווק, ועובדה שהם שיווקו קרוב ל-70 טון ולא טון אחד או שניים."
בהמשך נאמר לו שמשום שידע שהקיבוץ היה מחויב לספק ענבים לאגודה, הוכנס סעיף 8 להסכם משנת 2005 והוא השיב (עמ' 20 ש' 20 ואילך) "אמרתי לך קודם, שידעתי שהם בקשר עם כרמל מזרחי. מה שהיה חשוב לי זה לא ההסכם איתם, אלא רכישת הענבים שלי. כשהם הוסיפו את זה, מה זה נוגע לי? אני שילמתי עבור הענבים...". העד אישר בחקירתו הנגדית כי "לא הפריע לי שהוסיפו את סעיף 8 להסכם" (עמ' 20 ש' 32). (ההדגשות שלי – נ.נ). כאשר נשאל על הסכם 2007 בו נכתב שהקיבוץ מחויב לספק לכרמל מזרחי השיב (עמ' 25 ש' 12 ואילך) "אין לי התחייבות כלפי כרמל מזרחי. אני קיבלתי את הענבים בשנת 2005, רוצה את הכרמים שלהם ורוצה לפתח את המקום והם רוצים אותי." לטעמי, מעדות זו עולה בבירור, כי התובעת ידעה, גם ידעה, על הקשר החוזי שבין הנתבע לבין האגודה כבר בשנת 2005 ובחרה במודע להתעלם מכך.
--- סוף עמוד 58 ---
על אומד דעתם המשותף של הצדדים ניתן ללמוד אף מעדותו של סהר שכאמור בתקופה הרלוונטית שימש כמרכז המשק בקיבוץ וערך את ההסכם משנת 2005 (עמ' 56 ש' 20-22 לפרו') ואף את ההסכם משנת 2007. סהר נשאל האם בשנת 2005 עת התקשר הקיבוץ עם התובעת בהסכם למכירת 68 טון ענבים, הקיבוץ היה חבר באגודת הכורמים וכפוף להתחייבויותיו מכוח תקנון אגודת הכורמים וזה אישר כי הקיבוץ אכן היה חבר באגודת הכורמים (עמ' 56 ש' 15). סהר אישר גם כי על פי "התקנון היבש" של האגודה, אסור היה לקיבוץ למכור ענבים לתובעת. משכך נשאל סהר מדוע לא ציין במבוא להסכם או בגוף ההסכם שקיימת מניעה מלעשות כן והוא השיב " אני זוכר שעשינו את ההסכם, קבענו בתחילת הדרך לספק פחות ענבים מאשר סופקו בסופו של יום. הכוונה הייתה לספק כמות כזו שכרמל לא תרגיש ולא תהיה צד מתחת לרדאר של כרמל, כי כרמל יש להם יקב גדול וקיווינו שהם לא ישימו לב". (עמ' 57 ש' 1 ואילך) (ההדגשה שלי –נ.נ). בהמשך חקירתו הנגדית נאמר לסהר ש- 68 טון מתוך 241 טון תפוקה לאותה שנה אינה כמות מבוטלת והוא השיב, "אמרתי בתחילת הדרך, התכוונו לספק פחות, אבל בסוף סיפקנו יותר וזה היה בגלל הלחץ של מישל. זה מה שיצא. זה יצא בסופו של יום באמת קצת יותר ממה שרצינו מלכתחילה. קיווינו שכרמל מזרחי לא יתעורר וכשניהלו את המו"מ ומישל בא לכרמים הוא ידע שאנחנו קשורים עם כרמל מזרחי. זה לא היה סוד הוא ידע בדיוק מה המחירון של כרמל מזרחי. זה היה הסכם חד פעמי לבציר אחד, משהו עונתי. זה היה גם די ברגע האחרון. ערב הבציר" (שם, שורה 5) (ההדגשה שלי – נ.נ).