עת נחקר סהר בפני הוא התבקש להסביר את המצגים הנזכרים לעיל והשיב (עמ' 58 ש' 26 ואילך): "מצג זה נכתב לא בפני עצמו, אלא הוא קשור להואילים נוספים. המו"מ שהתנהל בין הקיבוץ לבין מישל לקח זמן,דיברנו על כל הדברים על השולחן בצורה הכי ברורה והגונה והסברנו, זה לא אומר שאנחנו לא פעלנו, אנחנו פעלנו. אי שביעות הרצון כלפי כרמל לא הייתה נחלת הקיבוץ בלבד אלא גם כורמים אחרים, פעלנו במשותף כדי לשנות את התקנון כך שיאפשר לכורמים גם לצאת מכרמל מבלי לאבד את המניות שלהם וגם לשווק החוצה. נושא המניות והשיווק שניהם חשובים אבל הבעיה הייתה שכרמל הדביקו את שני הדברים. היה כבר מו"מ לדברים האלה, אבל לצערי זה לקח הרבה זמן. וזאת בעיקר לצער הכורמים. עד שקרה שינוי התקנון זה לקח הרבה יותר זמן ממה שחשבנו". (ההדגשות שלי – נ.נ).
מהמקובץ לעיל עולה, כי הקיבוץ אכן הציג מצג בפני התובעת, לפיו הוא הודיע לאגודה על כוונתו להשתחרר מההסכם עמה ולשחרר את מניותיו, אולם לדעתי התובעת לא יכולה הייתה להניח כי ניתן להסתפק בהודעה זו על מנת לאפשר לקיבוץ להתקשר עם אחר בהסכם נוגד. מה גם שהודעה כאמור לא נמסרה באופן רשמי, ובוודאי שלא ניתן להבין כי הליך ה"שחרור" עומד לקראת סיום.
התובעת צריכה היתה לדעת ולהבין, כי שחרור הנתבע ממחוייבותו כלפי האגודה, נמשך על פני מספר שנים וכי זה תלוי בחידוש תקנון האגודה ובכך שמניות הקיבוץ לא יפגעו מהמהלך.
היה על התובעת לברר המצב לאשורו, זאת בטרם התקשרה בהסכם עם הנתבע.
--- סוף עמוד 65 ---
במצב דברים זה, התובעת אינה רשאית להיבנות מכך שהיא עצמה, לא בדקה ולא ביררה את פני הדברים, בטרם בחרה להתקשר בהסכם עם הקיבוץ.
לשון החוזה ואומד דעתם המשותף של הצדדים, כעולה מהראיות שבאו בפניי, תומכים במסקנה כי התובעת התקשרה בהסכם, בשעה שמרחפת מעליו "עננה" כבדה. התובעת, ידעה כי היא רוכשת נכס שאינו "נקי" מזכויות של צד שלישי והנתבע גילה ולא הסתיר את זכותו של צד שלישי בנכס.
התובעת, ביודעין, ולמצער, בעצימת עיניים, היתה מודעת לכך שההסכם שהיא עומדת לחתום עליו (ולאחר מכן אף חתמה) עם הקיבוץ עשוי להציב אותה בפני מציאות שזה נדרש להפר ההסכם שבינו לבין כרמל מזרחי ולהביא לגרם הפרת חוזה.
בנסיבות הללו, יש לדחות מכל וכל את ניסיונה של התובעת להישמע בטיעון כי אם הדברים היו מוצגים לה כך, כבר בשלב הטרום-חוזי, יכול והיא לא הייתה מתקשרת בהסכם עם הקיבוץ. לא זו אף זו, גם לאחר שנודע לתובעת, כחודשיים לאחר שחתמה על ההסכם עם הנתבע, על הגשת בקשה לצו מניעה שהגישה האגודה נגד הקיבוץ, התובעת לא התנערה מההסכם ולא ביקשה לבטלו, אלא עמדה ביתר שאת, על קיומו.