התנהגות התובעת כמתואר לעיל הינה חסרת תום לב ויש לדחות נסיונה להיבנות על חשבון הקיבוץ. מכך מתחייבת, לדעתי, מסקנה נוספת ולפיה, ההפרה של הנתבע, קרי חוסר היכולת שלו לספק את הענבים עליהם נדברו הצדדים בהסכם - הייתה בבחינת הפרה צפויה שכן, זו הונחה על שולחן המשא ומתן בעת החתימה על ההסכם והייתה גם היתה במכלול הסיכונים שהתובעת לקחה בחשבון בעת התקשרותה בהסכם עם הנתבע. אמנם בהליך שבפניי, בחרה התובעת לצמצם ולסייג הסיכונים תוך שטענה כי הסיכון היחיד שהיא היתה מודעת לו, עניינו הטלת קנס על ידי האגודה, אלא שכמתואר לעיל בהרחבה, גם טענה זו נדחתה על ידי.
סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 הדן בהפרה צפויה, קובע כך : "גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו-אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו." (ההדגשה שלי – נ.נ). בהיקש להוראה הנזכרת, הדנה כאמור בהפרה צפויה, התובעת יכולה היתה לבקש לכאורה תרופות לפני מועד אספקת הענבים בשנת 2007 כשהיה ברור לה, זמן קצר לאחר שנחתם
--- סוף עמוד 66 ---
ההסכם עם הנתבע ולאחר שנודע לה אודות צו המניעה שניתן לבקשת האגודה, כי החוזה עמה לא יקויים על ידי הקיבוץ.
התובעת, כחלק מחובת תום הלב שלה ידעה או היה עליה לדעת, שהקיבוץ לא יוכל לקיים התחייבותו כלפיה שהרי באותו שלב התקיים "שיעבוד צף" על ענבי הקיבוץ, לטובת האגודה.
ככל שהתובעת שגתה בהתקשרותה בהסכם עם הנתבע, לכל היותר, מדובר בטעות בכדאיות העסקה.
לדעתי, מדובר בטעות שנוגעת לתכונה מהותית ומשמעותית של הממכר – טעות שיש בה כדי לעוות את תמונת הציפיות, הסיכונים והשיקולים המסחריים שעמדו לנגד עיני התובעת שהתקשרה בחוזה ובוודאי שאין לומר, כי התובעת לא היתה מודעת לסיכון שהיא נוטלת בבחירתה לחתום על ההסכם. טענות התובעת הינן, לכל היותר, טענות באשר לכדאיות העיסקה.
יפים לעניין זה דברי כבוד השופט מלץ בע"א 280/87 רן קופלמן נ' דניאל בינקין (פד מג (2) 753, בעמ' 758): "המערער נכנס לעיסקה לתועלתו המסחרית, ולרוע מזלו לא הפיק רווחים כפי שציפה. לא הייתה כאן יותר מאשר טעות בכדאיות העיסקה, שנתגלתה רק בדיעבד."
ביחס לטעות בכדאיות העסקה חשוב להזכיר גם את ע"א 2444/90 ארואסטי נ' קאשי, פ"ד מח(2) 513 (1994) (להלן: עניין ארואסטי) (אשר צוטט בע"א 1514/04 שיכון השקעות בע"מ נ' יון חנית נכסים בע"מ, פסקה 11 לפסק דינו של כב' השופט א' גרוניס (הרשות השופטת, 14.12.2006)) שם אומצה תאוריית הסיכון שהציע פרופ' פרידמן ולפיה "טעות בכדאיות העסקה היא טעות ביחס לסיכון שנטל על עצמו צד לחוזה, או שראוי, על פי הנסיבות, לייחס לאותו צד נטילת סיכון כזו. אם צד נטל על עצמו סיכון מסויים, אזי אין הוא יכול להתנער ממנו אחר כך (ד' פרידמן "הסיכון החוזי וטעות והטעיה בכדאיות" עיוני משפט י"ד (תשמ"ט) 459)" (עניין ארואסטי, 527; פרידמן וכהן, 725-7300).