מעיון מדוקדק בהסכם עולה, כי הנתבע היה רשאי לנהל את המשפט כראות עיניו ואין התניה מפורשת בהסכם המחייב את הנתבע לגלות לתובעת אודות ההליך המשפטי שנקטה נגדו האגודה
--- סוף עמוד 68 ---
(כפי שאישר גם עת/2 בעמ' 29 ש' 30), זאת, על אף שהתובעת התחייבה לשלם הוצאות משפטיות וקנסות ככל שאלה יוטלו על הנתבע. עם זאת, סברתי כי הנתבע הפר את חובת תום הלב שלו כלפי התובעת, שהרי לא זו בלבד שנמנע מלגלות לתובעת, בזמן אמת, את העובדה שהאגודה הגישה בקשה לקבלת צו מניעה קבוע על מנת למנוע שיווק הענבים לידי צד שלישי, קרי התובעת ונמנע לגלות דבר קיומו של דיון בבקשה אלא, שכפי שהעידו עדי הנתבע, המידע הנ"ל שהוא מידע חשוב ורלוונטי לקיום ההסכם בין הצדדים, הוסתר בכוונת מכוון מעיני התובעת, שותפתו להסכם ויש סבירות גבוהה להנחה, כי אם מידע זה היה גלוי וידוע לתובעת בזמן אמת, זו היתה מכלכלת צעדיה באופן אחר.
וכך נשמעו העדויות בעניין זה:
ע.ת/2 (מרציאנו) העיד (עמ' 30 ש' 1 ואילך): "אבל היו כתובים דברים אחרים. כתוב לפעול בתום לב. מה זה אומר המושג הזה? זה אומר שהיו צריכים להודיע לי מוקדם שיש בעיה. אנו חתמנו על החוזה הזה מאד מוקדם בשנה, וקרו דברים. אני ניסיתי לחבר את הפאזל בדיוק ביחד מה קרה בדיוק. הוא לא הודיע לי כלום. התקשרתי אליו מצרפת והוא אמר לי שהכל בסדר גמור ושאהיה בקשר עם רבקה שהייתה אחראית על הכרם. הייתי בודק את הכרם, הולך לכרם לבדוק את הענבים, וכמה ימים לפני, התקשרתי לרבקה, והיא אומרת לי שקרה משהו, היא לא מסכימה עם מה שקורה, ושאני חייב להתקשר ליורם. אני לא יודע למה יורם כותב ממש שקרים וירידה חזקה במוסריות. רבקה אמרה לי להתקשר ליורם. יורם אמר לי שלפני שבוע או 10 ימים התקיים דיון ואנחנו עשינו הסכם עם כרמל מזרחי. זה לא שהיה פסק דין שהם חייבים אלא הם עשו הסכם שהם יצטרכו לשלם 700,000 ₪ אם הם נותנים לי את הענבים וכך סגרו את המעגל. אני חושב שבין החתימה על ההסכם הזה לסיפור שהוא אומר לי שהם עשו הסכם בבית משפט בבאר-שבע עם כרמל מזרחי וקרו דברים והוא לא אומר לי להיזהר."
ע.ת/2 נשאל בחקירה נגדית על הסתירה בין דבריו כי שמע על כך מרבקה כ- 10 ימים לאחר צו המניעה בעוד שבדיון בצו המניעה שהגישה התובעת, הוא אמר שקיבל את האינפורמציה מיורם סהר שהתקשר אליו לאחר הדיון בית המשפט וזו היתה תשובתו (עמ' 30 ש' 18), "בשלב שהייתי בצו מניעה, אמרתי את זה. מה ההבדל בין זה לזה. האמת שרבקה שאמרה לי להתקשר ליורם ואני התקשרתי ליורם. מה שקרה זה שרבקה הודיעה לי להתקשר ליורם. העיקר הוא שיורם הודיע לי אחרי שכבר היה צו מניעה". (ההדגשות שלי- נ.נ). לכך (עמ' 26 ש' 26 ואילך) "הסיכון שלי הוא ב- 200 דולר לטון בלבד...לא נתנו לי את ההזדמנות לשלם את ה-200 דולר.אם הייתי נוכח בצו המניעה שכרמל מזרחי עשה לקיבוץ זה היה סיפור אחר לגמרי".