איני סבורה כי העובדה שהקיבוץ נמנע מלפרוע את השיקים, מעלה או מורידה, ובוודאי שאין בכך מאומה לעניין צפייתה והסתמכותה הכנה של התובעת על מצגי הקיבוץ, כי זה יספק לה ענבים בעונת 2008 ואילך.
ניתן גם לקבוע, כי הקיבוץ התמיד בדרישתו לקבל מראש מהתובעת דמי כניסה בעבור שנת 2008.
אינני סבורה גם, כי היות שנת 2008 שנת שמיטה, היה בה כדי לשנות, שכן בהסכם בין הצדדים נקבע מפורשות בסעיף 16 "היקב מתחייב במיוחד לקחת ולשלם בסכום מלא בשנת השמיטה". משמע שהקיבוץ ראה לנכון להודיע מראש כי התובעת תקבל את יבול שנת השמיטה ואף תשלם בעבורו תמורה מלאה.
לטענת התובעת, היא דרשה לקבל יבול זה, אך הנתבע סירב. הנתבע טען מצידו כי התובע היא שביקשה לוותר על ענבי 2008, בשל העובדה כי מדובר בשנת שמיטה. להבנתי, כך או כך, אין מחלוקת כי בסופו של יום, התובעת, כפי שטענה אף בסיכומיה, ויתרה על ענבי 2008 והסכימה כי אלה ימכרו לאגודה. וכך העיד מרציאנו עת נאמר לו, שלטענתו, הקיבוץ הוא שדרש כי התובעת
--- סוף עמוד 79 ---
תוותר על ענבי 2008 "היו כל מיני טיוטות שבהם היה כתוב שקיבוץ כרמים לא יספק את הענבים בשנת 2008 לתובעת ואני הסכמתי לכך".
כנזכר בהרחבה לעיל, גם במהלך שנת 2008 ניהלו התובעת והנתבע משא ומתן קדחתני ביחס להתקשרות ביניהם, אשר כלל החלפת טיוטות שונות בהן נכתבה הסכמה של התובעת לוותר על ענבי 2008, כשברקע הדברים עמד יבול ענבי 2009.
טיוטות אלה לא נחתמו על ידי הצדדים, אך יש בהן כדי ללמד על אומד דעתם המשותף של הצדדים לאחר הדיון בבקשה לצו מניעה שהגישה האגודה ובפרט, אודות התנהלות הנתבע מול התובעת.
על מנת לעמוד מקרוב אחר אופי התנהלות הנתבע, צריך לתת הדעת גם לנספח 10 לתצהיר מרציאנו, שכותרתו "טיוטה למשא ומתן בלבד, תוספת לחוזה", לפיו, ההסכם משנת 2007 מצורף כתוספת לחוזה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. נרשם כי הצדדים מבקשים לשנות חלק מתנאי החוזה משנת 2007 כמפורט בתוספת. ביחס לאספקת ענבים בציר 2008 נרשם בסעיף 6 כי "הואיל ויבול 2008 נחשב כיבול שמיטה, הקיבוץ ימכור את יבול הענבים של בציר 2008 לכרמל מזרחי". אך יותר מכל, רלוונטי לענייננו סעיף 7 בו נרשם כי הקיבוץ ימסור לכרמל מזרחי הודעה על הפסקת חברותו באגודה לא יאוחר מיום 1.12.2008. כן נרשם כי החל מעונת בציר 2009 ואילך, הקיבוץ ימכור את יבול ענביו לתובעת בתמורה ובתנאים שנקבעו בהסכם משנת 2007 וכי נטיעת הכרמים תמשיך גם היא בהתאם להסכם המקורי.