כללים אלה, המשמשים לפירוש חוקים בדרך כלל, משמשים גם לפירושם של חוקי מסים. אין להם לחוקי המסים כללי פרשנות משלהם (ראה ע"א 421/78 [12], בעמ' 456; ע"א 364/80 (בר"ע 41/80) [13], בעמ' 581; ע"א 534/79 [14], בעמ' 735). כמו כל חוק אחר, גם לעניין חוק מנקודת המוצא היא לשון החוק, והשאלה היא, אם לאפשרויות השונות יש עיגון, ולו מינימאלי, בלשון ההוראה. מבין האפשרויות הלשוניות השונות יש לבחור אותה אפשרות, המגשימה את מטרתה של חקיקת המס. לעתים מטרת החקיקה היא הטלת מס, ולעתים מטרתה היא פטור ממס. בזו כבזו על הפרשן ליתן אותו פירוש, המביא להגשמת תכלית החקיקה. אין עליו לפרש את החוק לטובת הנישום (ראה ע"א 39/61 [15], בעמ'1769), כשם שאין עליו לפרשו לרעתו. טובתו של נישום אחד היא לעתים רעתו של נישום אחר. אין עליו לפרש את החוק באופן דווקני, כשם שאין עליו לפרשו באופן ליבראלי.
(ראו גם ע"א 5206/15 אכתילאת נ' פקיד שומה נצרת, [פורסם בנבו] פסקה 9 (26.12.2016); ע"א 4713/11 זגורי נ' מנהל מס שבח מקרקעין, [פורסם בנבו] פסקה 16 (20.7.2015); ע"א 3067/11 קיבוץ אילות נ' מנהל מע"מ אילת, [פורסם בנבו] פסקה 74 (20.11.2012); ע"א 181/14 פגי נ' פקיד שומה חיפה, [פורסם בנבו] פסקה 26 (13.3.2016)).
- לא אחת משתמש המחוקק בנוסחאות חישוב בדיני המס. השימוש בנוסחאות חישוב נועד לפשט את קביעת המס, לייעל את ההליך ולאפשר גבייה פשוטה של המס תוך מתן בכורה, במקרים המתאימים, לשיקולי יעילות וודאות, על פני בירור הנתונים העובדתיים המדויקים בכל מקרה ומקרה.
הסביר בית המשפט בבג"צ 5503/94 הנ"ל בפסקה 14 לפסק דינו של השופט גולדברג:
על-כן, הבניית מערכת גבייה יעילה, שבסיס החבות בה קל לאכיפה עולה בקנה אחד עם השאיפה לצמצם את ממדי הפגיעה בזכות הכלכלית של שומרי החוק. ניתן אף לומר כי השיקול של יעילות הגבייה הינו מרכיב במערך ההגנה על זכויותיהם של שומרי החוק. עניין לנו בחוק כלכלי שבו משמשת הגשמת התכלית (ייעול הגבייה) "חרב" ו"מגן" גם יחד. שכן, סוג הזכות הנפגעת עקב הגברת ייעול הגבייה, שהיא זכות כלכלית, זהה לזכות הנפגעת אלמלא הוגברה
--- סוף עמוד 11 ---
יעילות הגבייה, שאף היא זכות כלכלית. לפיכך, אין לראות את התייעלות מערכת הגבייה כתכלית שאינה ראויה, כשאין היא באה "מטעמים של נוחות מינהלית או חסכונות כספיים גרידא" (א' ברק פרשנות במשפט, כרך ג, פרשנות חוקתית [27], בעמ' 527).
- בע"א 8569/06 הנ"ל חוזר בית המשפט ומדגיש את חשיבות שיקולי היעילות, הוודאות והפשטות ומבהיר כי מקום שבו המחוקק בחר ליתן בכורה לשיקולים אלו, אין מקום להתערבות שיפוטית (פסקה 39):
בענייננו המחוקק קבע את "סדר העדיפות" בין התכליות השונות של החוק ואין מקום לאפשר סטייה מכך (ראו פרשנות החקיקה, בעמ' 207; לכיבוד תכלית של ודאות והפחתת התדיינויות ראו גם ע"א 380/99 קימה נ' פקיד שומה גוש דן, פ"ד נד(5) 529 (2000)). כפי שקבעה חברתי השופטת חיות בעניין פז-גז: