בזכות החוקתית לחופש עיסוק. עם זאת, אין צורך להכריע בכך במסגרת הליך זה.
עוד נקבע כי לא הוכחה טענת ההסתדרות בדבר פגיעה בזכות ההתארגנות, ולא הוכח כי הנימוק היחידי העומד בבסיס החלטת המדינה הוא רצון לפגוע בעבודה המאורגנת, שכן "במסגרת השיקולים ששקלה המדינה, קיימים שיקולים מערכתיים, מקצועיים, אשר לא ניתן להתעלם מהם".
- בית הדין קבע עוד כי בהתאם להלכה הפסוקה, ניתן להתערב בתוכנו של הסכם עבודה אשר נוגד הוראות חוק או תקנות, נוגד את תקנת הציבור, או אינו סביר באופן קיצוני. במקרה זה וכמפורט לעיל לא נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים לצורך הפעלת תקנה 1(3) לתקנות המינויים, ולכן "ההוראה שבחוזים האישיים של העוזרים המשפטיים, הסותרת את הוראות החוק והתקשי"ר, דינה להתבטל", והפסקת עבודתם של העוזרים המשפטיים רק מן הטעם שתמה התקופה הקבועה בחוזה עבודתם - יכול שתהווה פיטורים שאינם כדין.
בהתאם, התקבלה בחלקה בקשת-הצד, וניתן צו קבוע האוסר על המדינה להפסיק את עבודתם של העוזרים המשפטיים אך ורק בשל העובדה שהשלימו שש שנות עבודה או תקופה קצובה אחרת שנקבעה באופן חד צדדי, וכן צו קבוע לפיו בטלים הסעיפים בהסכמים האישיים של כל עוזר משפטי, הקוצבים בזמן את תקופת ההעסקה. בקשת ההסתדרות למתן צו האוסר על המדינה להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזה מיוחד מכוח תקנה 1(3) לתקנות המינויים - לא התקבלה, ונקבע כי "איננו נותנים צו גורף כפי שהתבקש בבקשה, אלא מותירים את הסוגיה לפתחה של המדינה ולפתחם של הצדדים".
טענות הצדדים בערעור
- 13.המדינה טוענת כי מתכונת העסקתם של העוזרים המשפטיים, בחוזים אישיים לתקופה מירבית קצובה, אושרה לאורך שנים ארוכות על ידי ראשי המערכת לרבות נשיאי בית המשפט העליון, מנהלי בתי המשפט, נציבי שירות המדינה, השופטים חברי הוועדה ונשיאי בתי משפט שהשתתפו בישיבות שונות שעסקו בכך. בנסיבות אלו, "קשה להשתכנע כי עיניהם של משפטנים בכירים אלה, כולם עד אחד, טחו מראות את הפגמים ואי החוקיות, לכאורה, שהתיימרה נציגות העוזרים המשפטיים לאתר במתכונת העסקתם". קל וחומר, כאשר בית
--- סוף עמוד 32 ---
הדין האזורי שוכנע עובדתית שדרך העסקתם של העוזרים המשפטיים נבחנה פעם אחר פעם לאורך השנים; אישר את סבירותם של חלק משמעותי מהשיקולים המערכתיים החשובים אותם הציגה המדינה במסגרת שיקוליה; ולא לקח בחשבון כי השיקולים האישיים אותם מנה עומדים בסתירה לשיקולים המערכתיים אותם מצא כמוצדקים.