המדינה מדגישה כי השאלה שעמדה בפני בית הדין האזורי לא הייתה אם לדעתו קציבת התקופה הגיונית וסבירה, או אם קיימים שיקולים אחרים המטים את הכף לכיוון אחר, אלא"האם החלטת הגורמים המוסמכים לקצוב את תקופת העסקתם של העוזרים המשפטיים לוקה בחוסר סבירות קיצונית". לטענת המדינה, התשובה לשאלה זו שלילית מובהקת, ולא נפל כל פגם היורד לשורשה של ההחלטה, המצויה "בגרעין הקשה של הפררוגטיבה הניהולית של המדינה כמעסיק". לחלופין ולכל היותר, בהתאם להלכות המשפט המנהלי, היה על בית הדין להחזיר את ההחלטה לרשות, ולא להכריע במקומה.
- המדינה מוסיפה וטוענת כי הגשת בקשת-הצד על ידי ההסתדרות, בלבוש משפטי ובמקביל לסכסוך כלכלי פעיל באותה עילה ממש, היא מחוסרת תום לב והצדיקה את סילוק בקשת-הצד על הסף. גם התנהלותם של העוזרים המשפטיים, המעלים טענות המנוגדות לחוזה העבודה עליו חתמו, נעשית בחוסר תום לב ובניגוד לעקרון היסוד לפיו "הסכמים יש לכבד", תוך פגיעה נלווית גם בעקרונות המכרזים ובשוויון בין המתמודדים למשרות העוזרים המשפטיים. לשיטת המדינה, בית הדין האזורי ערבב בין השיקולים להעסקה בחוזה אישי לפי תקנה 1(3) לתקנות המינויים לבין השיקולים לקציבת תקופת ההעסקה, כאשר בכל הנוגע להעסקה בחוזה אישי - בית הדין שוכנע כי מתקיימים שני תנאיה של תקנה 1(3) לתקנות המינויים, וממילא נובע מכך כי אין להתערב בהחלטת המדינה להעסקת העוזרים המשפטיים שלא באמצעות כתבי מינוי.
המדינה מדגישה כי משרתו של העוזר המשפטי היא "משרת אמון מקצועית מיוחדת" שאף אינה בעלת אופק קידום טבעי, ולכן אינה מתאימה לתפיסה של "קריירת התמד" העומדת בבסיס העסקתם של עובדי מדינה שהם חלק מהרשות המבצעת על פי כתבי מינוי.
--- סוף עמוד 33 ---
- בכל הנוגע לקציבת תקופת העסקתם של העוזרים המשפטיים - מדגישה המדינה כי תקנה 2(8) לתקנות המינויים אינה מחייבת להעסיק לחמש שנים דווקא אלא מאפשרת העסקה גם לתקופות קצרות יותר, כחלק מהגמישות העומדת בבסיס תקנות המינויים, ואינה שוללת קביעה מראש בדבר תקופת העסקה מירבית.
המדינה מדגישה את השיקולים העומדים ביסוד הקציבה, ואלו הם: המימד האישי (התאמה לעורכי דין בראשית דרכם המקצועית, כתחליף למתמחים); המימד הציבורי ("פתיחת השורות" ומתן אפשרות לעורכי דין רבים יותר להתנסות בתפקיד ייחודי שיש בו משום "קרש קפיצה" להמשך הקריירה המקצועית); מימד חינוכי (חשיבות ציבורית "להגדיל תורה ולהאדיר", ולחנך מספר רב של עורכי דין כיצד מצופה להתנהל בבתי משפט); מימד של "רענון השורות" (חשיפת השופטים לתיאוריות חדשות שנרכשו זה עתה באוניברסיטה); המימד הבין-אישי (משרת אמון מקצועית מיוחדת המחייבת קרבה רבה לשופט, אמון מירבי וחשיפה למידע חסוי, כך ששופט המבקש להפסיק את עבודתו של עוזר משפטי אמור לעשות כן ללא צורך "לרדת לזירה" ולהסביר בפני ערכאות מדוע אינו חפץ עוד בשירותיו); המימד המערכתי (העדר אופק קידום טבעי וכתוצאה מכך סכנה לשחיקה אישית ומקצועית); המימד השיפוטי (שמירה על אי תלות הגורם השיפוטי מבחינת הנראות הציבורית, כאשר עוזר משפטי ותיק עשוי להיתפס כמשפיע על שיקול דעתו של השופט); וכן הפן התקציבי (אם כי היבט זה נטען לראשונה בערעור, ובלא פירוט).