- המדינה מבהירה כי ההחלטה שהתקבלה בשלהי שנת 2004, להעמיד עוזר משפטי לכל שופט, התקבלה כ"עסקת חבילה" בהתייחס לדרך קליטתם של העוזרים המשפטיים, דרך ההתקשרות עמם והתקופה המירבית להעסקתם, כאשר ככל שהמדינה הייתה יודעת כי תועלינה טענות כנגד כך לאחר שנים רבות - "לא מן הנמנע כי אוצר המדינה לא היה מקצה למערכת בתי המשפט מאות תקנים של עוזרים משפטיים ומערכת בתי המשפט הייתה נאלצת, בלית ברירה, להמשיך במשטר של מתמחים".
המדינה מדגישה כי בית הדין האזורי לא קבע כי החלטת הגורמים המוסמכים במדינה על קציבת תקופת עבודתם של העוזרים המשפטיים לוקה בחוסר סבירות קיצונית, וממילא לא היה בסיס משפטי להתערב בה (בג"צ 4157/98 צוות אגודת גמלאי שירות הקבע בצה"ל נ' משרד הביטחון, פ"ד נח(2) 769 (2004)). אשר
--- סוף עמוד 34 ---
לבחינת אמצעים פוגעניים פחות - בהעדר פגיעה בזכות חוקתית כלשהי אין בסיס לדרישה כזו, וממילא האפשרויות האחרות אינן מספקות את המענה לצרכים ולאינטרסים המערכתיים. אשר לאי שקילתם של שיקולים פרטניים הנוגעים לכל עוזר משפטי בפני עצמו - מציינת המדינה כי תפקידה וחובתה "לבחון את האינטרס הציבורי במבט רחב, ובהסתכלות כללית על תפקידיה בדין ועל אופן מילוים - להבדיל מהסתכלות דרך נקודת המבט הצרה והפרטית של עובד פלוני".
- 17.ההסתדרות וועד העוזרים המשפטיים הארצי (להלן יחד מטעמי נוחות: ההסתדרות) תומכים בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו וכן מטעמים נוספים. ההסתדרות טוענת כי תפיסת היסוד העומדת בבסיס חוק המינויים היא ששירות המדינה הוא שירות מקצועי, ממלכתי וא-פוליטי המורכב מעובדים שזו עבורם "קריירת התמד", ומועסקים באמצעות כתב מינוי שאינו מוגבל בזמן. סעיף 40 לחוק המינויים אמנם מאפשר חריגה מכך, אך רק באותם מקרים המפורטים בתקנות המינויים שיש לפרשם באופן קפדני. בענייננו תנאיה של תקנה 1(3) לתקנות המינויים אינם מתקיימים, שכן עבודתם של העוזרים המשפטיים אינה עונה לתנאי של "חיוניות" שפורש בפסיקה כ"חיוניות מיוחדת", והעומס המוטל על בתי המשפט אינו חריג לעומת יחידות אחרות בשירות המדינה. אשר לתנאי השני - עבודת העוזר המשפטי היא עבודה משרדית, הנעשית בשעות עבודה רגילות, ואינה מחייבת תנאים מיוחדים המצדיקים העסקה שלא במסגרת תנאי השכר המקובלים.
ההסתדרות סבורה כי העסקה בחוזים אישיים במדינה הפכה למסלול עוקף "דרך המלך", דרכו מקימה המדינה יחידות שלמות המועסקות ב"דירוגי צל" חדשים של חוזים אישיים, תוך ריקון דירוגים קיימים בהסכמים הקיבוציים מתוכן, בניגוד לחוק המינויים ותוך חתירה מכוונת נגד יחסי העבודה הקיבוציים.
- ההסתדרות טוענת עוד כי המדינה שוללת מהעוזרים המשפטיים את האפשרות לממש את עיסוקם כעוזרים משפטיים לאחר חלוף תקופה שרירותית, ללא טעמים עניינים, תוך פגיעה בזכותם החוקתית לחופש עיסוק. לשיטתה, אין מדובר בפררוגטיבה ניהולית אלא בהחלטה על סיום העסקה שהיא חלק מרכזי מתנאי עבודתו של העובד, כאשר אין לתת משקל להסכם העבודה שהוכתב לעוזרים המשפטיים מבלי לאפשר להם בחירה. הפגיעה בחופש העיסוק מתעצמת לאור
--- סוף עמוד 35 ---