- סעיף 40 לחוק המינויים מתווה אם כך את סמכותו של נציב שירות המדינה לעניין התקשרות ב"חוזה מיוחד" עם עובדים במדינה, תוך הפניה לתקנות שיותקנו לצורך כך. בכך הציב המחוקק עקרונות וגבולות בהתייחס לדרך העסקת עובדים בחוזים מיוחדים על ידי הרשות המבצעת, כחריג ל"דרך המלך" שנקבעה על ידו בחוק המינויים (דב"ע (ארצי) נא/3-206מדינת ישראל - מועצת פועלי ירושלים, [פורסם בנבו] פד"ע כ"ג 507 (1992)).
בהתאם, הודגש בהלכה הפסוקה כי "על המדינה לעשות שימוש בסמכותה על פי חוק להעסקת עובדים בחוזים אישיים רק בהתאם להוראות החוק והתקנות ולתכליתן, להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים ובתום לב" (עס"ק (ארצי) 26445-09-13 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.3.14); להלן: עניין אחדות; כן ראו את בג"צ 7542/05 פורטמן נ' שטרית [פורסם בנבו] (11.2.07); להלן: בג"צ פורטמן; ע"ע (ארצי) 507/08 מדינת ישראל -
--- סוף עמוד 40 ---
מירב ברונר [פורסם בנבו] (14.7.09); ס"ע (אזורי י-ם) 34801-05-11 ודים נוסיאקוב - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.5.11)).
- לצורך יישום הסמכות שהוענקה בסעיף 40 לחוק המינויים, הותקנו תקנות המינויים, הקובעות בסעיף 1 כדלקמן:
"הוראות סעיף 40 לחוק יחולו על העסקתם של סוגי בני אדם המפורטים להלן...
(1) ...
(2) אדם שיועסק בעבודה שלפי טיבה אינם צמיתה (היינו למשימה חולפת, לצורך מילוי מקום או נוכח לחץ עבודה חולף - פרק 2.1 לתקשי"ר);
(3) עובד אשר נציב השירות קבע לגביו, כי עבודתו חיונית למדינה, וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות המדינה;
(4) ...".
התקנה כוללת 19 סעיפים וביניהם תקנה 1(5) העוסקת ב"אדם שאינו אזרח ישראל" (בנסיבות מסוימות), תקנה 1(6) העוסקת ב"אדם שאינו כשר מבחינה רפואית לשרת במשרה הנדונה ושיעסוק לשם שיקומו הבריאותי...", תקנה 1(9) העוסקת במינוי למשרה שלא נמצא לה מועמד מתאים במסגרת מכרז (בנסיבות המפורטות בתקנה), תקנה 1(14) העוסקת באדם שיישלח לעבודה קבועה בחו"ל, תקנה 1(16) העוסקת באדם שיועסק בלשכת שר או סגן שר במשרה שאושרה לצורך פסקה זו על ידי ועדת השירות, ועוד. המשרות המנויות בתקנה 1 מפרטות אם כך מצבים אשר בהתקיימותם סבר מחוקק המשנה שיש הצדקה להתיר העסקה של עובד במדינה שלא במסגרת "דרך המלך" הנקובה בחוק המינויים, היינו ללא כתב מינוי וללא קביעות.
- תקנות המינויים ממשיכות וקובעות את "תקופת החוזה המיוחד" (כלשון כותרת הסעיף), ובהתאם נקבע בתקנה 2 כדלקמן:
"תקופת העסקה שתיקבע בחוזה מיוחד עם אדם כאמור בטור א' (המפרט את המצבים השונים המפורטים בתקנה 1) לא תעלה על התקופה שלצדו בטור ב', והיא ניתנת להארכה לתקופה שלא תעלה על התקופה כאמור בטור ג': ...