(1) ...
(8) אדם כאמור בתקנה 1(2), (3),..., 5 שנים, 5 שנים בכל פעם."
--- סוף עמוד 41 ---
מחוקק המשנה קבע אם כך, בנוגע לכל אחד מסוגי המשרות שהותר להעסיק בהן עובדים בחוזה מיוחד, תקופה מירבית לחוזה העבודה שייכרת, וכן תקופה מירבית בה ניתן להאריך את החוזה. כל זאת, בהתאם לתכלית ההכרה בכל אחת מהמשרות כמצדיקה העסקה בחוזה מיוחד, ועל מנת למנוע מצב בו עובד יועסק במדינה בחוזה אישי ללא מגבלת זמן, תוך עקיפה של חוק המינויים על תכליותיו.
- החלופה מכוחה מועסקים העוזרים המשפטיים נקובה בתקנה 1(3) לתקנות המינויים, המאפשרת כאמור העסקה בחוזה מיוחד של "עובד אשר נציב השירות קבע לגביו כי עבודתו חיונית למדינה וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות המדינה". בהלכה הפסוקה אוזכרו מקרים לא מבוטלים בהם נכרת חוזה מיוחד עם עובד במדינה מכוח תקנה זו, אך טרם ניתנה התייחסות פסיקתית מלאה לתכליתה של תקנה זו וכיצד יש לפרש את התנאים הנקובים בה (וראו בין היתר את ע"ע (ארצי) 584/07 פלונים - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.10.08); עב' (אזורי י-ם) 2119/01 דוד צרפתי - שירות התעסוקה [פורסם בנבו] (11.7.07); עב' (אזורי י-ם) 3211/07 חנה שוורץ - מדינת ישראל[פורסם בנבו] (28.2.11); עב' (אזורי ת"א) 11520/09 ד"ר ראובן הררי - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.7.12); ערעור תלוי ועומד בבית דין זה - ע"ע 7229-10-12) [פורסם בנבו].
לשיטת המדינה, התנאי בדבר העדר אפשרות להעסקה ב"תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות המדינה" אינו מתייחס רק לאילוצים טכניים, היקף השעות או גובה השכר, אלא גם למאפיינים ייחודיים אחרים של המשרה. כך, בענייננו, הטעם העיקרי להפעלת התקנה בעניינם של העוזרים המשפטיים הוא העסקתם ב"משרת אמון מקצועית מיוחדת" המצויה "בלב ליבה של הרשות השופטת", המחייבת יחסי אמון מיוחדים בין העוזר המשפטי לבין השופט עמו הוא עובד, ואשר אין לה מסלולי קידום טבעיים. מאפיינים אלה מרחיקים בין משרת העוזר המשפטי לבין עובד המדינה השגרתי המועסק ב"קריירת התמד" במסגרת הרשות המבצעת, ומצדיקים את העסקתו של העוזר המשפטי במסגרת חוזה מיוחד שתנאיו מתאימים למאפייני העסקתו הייחודית.
- כפי שעולה מהפירוט לעיל, בית הדין האזורי לא נענה לבקשת ההסתדרות, לקבוע כי נפל פגם בעצם העסקת העוזרים המשפטיים באמצעות חוזים מיוחדים מכוח
--- סוף עמוד 42 ---