עם זאת העדרו של מסמך מסודר אינו מקרין בנסיבות אלו על תוקפה של ההחלטה, בהתחשב בכך שההחלטה - והשיקולים שהובילו לה - פורטו בצורה מסודרת ונרחבת במהלך הדיונים המשפטיים (וראו גם בקשר לכך את עניין ארקיע; בג"צ 3791/16 סנדלר נ' שר התחבורה [פורסם בנבו] (21.11.16)). בהקשר זה שוכנע בית הדין האזורי כי "אף בהעדר החלטה מנומקת בכתב, הונחה בפנינו תשתית עובדתית מספקת כדי לקבוע כי סוגיית אופן ההעסקה של העוזרים המשפטיים נדונה על ידי הגורמים המוסמכים במדינה וחזרה ונשקלה על ידם לאורך השנים".
- עוד ראוי לציין כי לא הוצגה בפנינו עבודת המטה ואיסוף התשתית העובדתית שנערכה לצורך קבלת החלטת הקציבה, כמו גם ההחלטה על משך הקציבה (לחובה באיסוף נתונים ראו למשל ב-ע"ע (ארצי) 1334/02 הלי נוסצקי - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.12.04); בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412 (1994)). בשנת 2008 ידוע לנו כי נאספו נתונים רלוונטיים, על ידי הוועדה שישבה על המדוכה. בהמשך לכך וכאמור לעיל סוגיה זו חזרה ונשקלה על ידי הגורמים המוסמכים לאורך השנים, ויש להניח כי נאספה מאז תשתית עובדתית נוספת.
כיוון שהחלטה מנהלית אמורה להיות מבוססת על תשתית נתונים עדכנית, לא מן הנמנע כי לצורך גיבוש הנוהל (עליו יורחב להלן) יהיה מקום לעדכן פעם נוספת את המסד העובדתי - וכדוגמא בנתונים על מספר העוזרים המשפטיים המבקשים להישאר במערכת, מספר העוזרים המשפטיים העוזבים טרם סיום התקופה הקצובה ומדוע, משך הזמן הממוצע להכשרת עוזר משפטי לתפקידו, קשיים הנגרמים לשופטים כתוצאה מעזיבתו של עוזר משפטי מיומן, ועוד.
הגבלה מראש של משכו המירבי של החוזה המיוחד: שאלת הסבירות
- בשלב הבא יש לבחון את סבירותה של ההחלטה לגופה, היינו האם לצורך קבלת ההחלטה הובאו בחשבון כל השיקולים הרלוונטיים; מבלי שנלקחו בחשבון שיקולים שאינם רלוונטיים; ולאחר שבוצע שקלול ואיזון של השיקולים תוך הקניית המשקל היחסי הראוי לכל שיקול, כך שההחלטה שהתקבלה מצויה ב"מתחם הסבירות". כפי שנקבע, "סבירות היא מושג נורמאטיבי... משמעותה איתור השיקולים שיש לקחתם בחשבון, מתן משקל לשיקולים השונים ואיזון
--- סוף עמוד 50 ---
ראוי ביניהם בנקודות החיכוך", כאשר "השיקולים הרלוונטיים נגזרים מתכלית החקיקה. הם כוללים את המטרות הפרטיקולריות שדבר החקיקה נועד להגשים ואת עקרונות היסוד של השיטה" (בג"צ 5688/92 ויכסלבאום נ' שר הביטחון, פ"ד מז(2) 812, 824 (1993); דנג"צ 3299/93 ויכסלבאום נ' שר הביטחון, פ"ד מט(2) 195 (1995); להלן: דנג"צ ויכסלבאום).