--- סוף עמוד 55 ---
מעסיק ציבורי) מכוח חובות תום הלב וההגינות, בהתחשב באפיונו של חוזה העבודה כ"חוזה יחס המושתת על ציפייה להגינות ואמון" (ע"ע (ארצי) 478/09 יצחק חסידים - עיריית ירושלים [פורסם בנבו] (13.1.11)) ונוכח הכרה בכבודו של העובד כאדם. בהתאם, טרם שהמדינה מקבלת החלטה לקצוב תקופת העסקה מירבית לתפקיד של עוזר משפטי, החלטה שאינה שגרתית וקובעת מעין "מועד תפוגה" ליחסי העבודה, עליה לשקלל גם את השלכות הקציבה על העוזרים המשפטיים שיאיישו את המשרה, תוך הכרה "בחשיבות העבודה לפרט מבחינה אישית, חברתית ופסיכולוגית, ועל כך שבמערכת יחסי עבודה - עובד אינו אמור להיחשב כ'אמצעי' גרידא" (שם).
דברים אלה נכונים מכוח קל וחומר כאשר אנו עוסקים בהחלטה של המדינה, המחויבת לכאורה כלפי הפרט בכיבוד זכויות חוקתיות גם כאשר היא כורתת חוזי עבודה (זמיר, כרך א', בעמ' 310), כאשר מהזכות החוקתית לכבוד האדם נגזרת בין היתר הזכות למניעת פיטורים שאינם ענייניים (אהרן ברק, כבוד האדם - הזכות החוקתית ובנותיה, 849 (2014)).
- כפועל יוצא מהאמור לעיל, היה על המדינה להביא בחשבון כי החלטת הקציבה תביא להיפלטותם מהמערכת של עוזרים משפטיים שהשקיעו את מרצם וכישוריהם לשביעות רצון מלאה של השופט הממונה עליהם, וייאלצו להיפרד ממקום עבודה אליו נקשרו ולחפש לעצמם מסלול קריירה חדש ומקור פרנסה חלופי, על כל הכרוך בכך. גם אם אין בכך פגיעה בזכות החוקתית לחופש עיסוק כפי שטענה לשכת עורכי הדין, יש בכך פגיעה מסוימת בכבוד וכן בזכותו של העובד לעבוד במקום עבודה בו הביא לידי ביטוי את כישוריו (והשוו: ע"ע (ארצי) 300053/96 אסנת נתאי - בית התפוצות ע"ש נחום גולדמן, [פורסם בנבו] פד"ע לז 311 (2002); גיא דוידוב, הזכות לעבוד כזכות קהילתית ואישית והפוטנציאל החוקתי שלה, זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל (2005) 533-5655).
במקביל, לא ניתן להתעלם מכך שעורך דין שהחליט להגיש מועמדות לתפקיד עוזר משפטי ידע מראש כי מדובר בתפקיד לתקופה קצובה ומוגבלת בזמן ויכול היה לשקלל את יתרונותיה וחסרונותיה של המשרה, לרבות העדר הביטחון התעסוקתי הנובע מכך ולרבות "מועד התפוגה" לסיום עבודתו - שאינו תלוי בכישוריו או בדרך ביצוע עבודתו ולכן גם אין בו משום עלבון או פגיעה בשמו הטוב (והשוו ל-ע"ע (ארצי) 545/05 מאיר (יאיר) חיון (מור) - מדינת ישראל
--- סוף עמוד 56 ---
[פורסם בנבו] (30.5.06), בו אושרה קציבה לתקופה מקסימאלית של שלוש שנים של תפקיד עורך-דין בלשכת הסיוע המשפטי, על בסיס ידיעתו של עורך הדין על קציבת הזמן מלכתחילה). העוזרים המשפטיים אף ניגשו להליך מכרזי מתוך נקודת מוצא של העסקה מוגבלת בזמן, ויש ממש בטענת המדינה בדבר פגיעה מסוימת בשוויון מעצם שינויו בדיעבד של תנאי מרכזי של מסגרת ההעסקה.