עוד ניתן לציין בהקשר זה את השינוי שחל בשנים האחרונות בתפיסות הנוגעות לביטחון תעסוקתי, תוך מגמה ל"מודל העסקה פוסט-פורדיסטי המתבסס על עבודה במספר רב של מקומות עבודה לאורך החיים", להבדיל מהמודל שהיה מקובל בעבר של מקום עבודה אחד לאורך כל החיים (לילך לוריא, דיני עבודה ורווחה במאה העשרים ואחת (2013) 1222). לפי גישה זו, נוצר "חוזה פסיכולוגי חדש בין עובדים למעבידים" אשר אינו מבטיח לעובדים בהכרח ביטחון תעסוקתי, אלא "ביטחון ביכולת לעבוד" שנועד לאפשר מעבר חלק בין מקומות עבודה (שם, וכן ראו בעמ' 39-72). בנסיבות המתאימות, לפיכך, ייתכנו גם יתרונות להבהרה מראש שמדובר בתפקיד קצוב-זמן שלא נועד לתקופה ממושכת, כאשר בסיום התקופה יוצא העוזר המשפטי לשוק העבודה תוך מקסום התועלות שהפיק מעבודתו במערכת בתי המשפט, ועם כלים שיאפשרו לו השתלבות במקום עבודה חדש.
- בית הדין האזורי התייחס לשיקול נוסף שלא צוין על ידי המדינה, והוא השלכת הקציבה על השופט אשר מסתייע בעוזר המשפטי ומעוניין בהמשך עבודתו (להלן: שיקול היעילות הפרטני), כמו גם הפגיעה כתוצאה מכך ביעילות המערכת בכללותה נוכח הצורך לוותר על עובדים מיומנים ולהכשיר עוזרים משפטיים חדשים (להלן: שיקול היעילות הרוחבי). כפי שצוין בעניין זריפי (כאמור בהקשר מעט שונה) - "ראוי להבטיח כי תקופת המינוי המוגדרת מראש תהיה ארוכה מספיק על מנת לאפשר לנושא התפקיד להשיא בו תרומה מקצועית ראויה על פני טווח סביר של זמן". בהקשר זה לא הוצגו לפנינו (משלא הועלו טענות בעניין זה) השיקולים המקצועיים שהובילו להחלטה לקצוב את תקופת העבודה המירבית לארבע שנים דווקא (עם אפשרות הארכה עד שש שנים בלבד), ועל פני הדברים מדובר בתקופה קצרה בהתחשב במשך הזמן הנדרש לצורך הכשרת עוזר משפטי מיומן והפקת המירב מעבודתו (ובהתאם המליצה גם הוועדה, על הארכת תקופת העבודה המירבית במקרים המתאימים). לכך ניתן להוסיף את השלכת
--- סוף עמוד 57 ---
הקציבה על האטרקטיביות של המשרה, מתוך הנחה שהאינטרס המערכתי הוא קבלת עורכי דין טובים ככל הניתן למשרה החשובה והחיונית של עוזרים משפטיים לשופטים (להלן: שיקול המוטיבציה).
שיקולים אלו אף באו לידי ביטוי בדו"ח הוועדה להגדרת תפקיד העוזר המשפטי, בו צוין כי הגבלת משך ההעסקה מונעת ממועמדים טובים להציע עצמם לתפקיד; פוגעת במוטיבציה של העוזרים המשפטיים תוך כדי ביצוע עבודתם; יוצרת תחושה של חוסר ביטחון תעסוקתי; ואף פוגעת בתועלת שמפיקה המערכת מהעוזרים המשפטיים בהתחשב בכך שמשך תהליך הלמידה של עוזר משפטי, כמו גם תהליך יצירת ההתאמה בינו לבין השופט הממונה, אינו קצר.
- מסקנת הביניים מהניתוח לעיל היא כי השיקולים שנלקחו בחשבון על ידי המדינה הם שיקולים ענייניים, שאינם חורגים ממתחם הסבירות. בשלב ראשון ייתכן ולא נשקלו על ידה שיקולים רלוונטיים נוספים שהיה עליה להתייחס אליהם וביניהם שיקולי כבוד האדם, היעילות והמוטיבציה, אך לא ניתן להתעלם מכך שחלק משיקולים אלה צוין במפורש במסגרת דו"ח הוועדה שהוקמה על ידי הגורמים המוסמכים במדינה - ונזכיר כי זו ישבה על המדוכה בכלל העניינים הקשורים בהעסקת העוזרים המשפטיים וראתה את התמונה הכללית של העסקתם על שלל היבטיה, ולמרות זאת לא המליצה לחרוג מהכלל של תקופת העסקה מירבית אלא רק על הארכתה בנסיבות מסוימות.
בנוסף, במסגרת ההליכים המשפטיים לרבות החלטת הביניים של בית הדין האזורי הודגש בפני המדינה שעליה לשקול גם את השיקולים האמורים, ולאחר בחינה חוזרת שבו הגורמים המוסמכים ועמדו על החלטתם הקודמת - אם כי תוך שינוי מסוים והקמתה, תוך כדי ההליכים המשפטיים, של ועדת החריגים. גם אם מדובר בתיקון מאוחר, לא ניתן להתעלם ממנו ושוכנענו כי כלל השיקולים הרלוונטיים נלקחו בסופו של דבר בחשבון על ידי מקבלי ההחלטות. נותר אם כך לדון באיזון שנערך על ידם בין השיקולים השונים, ומידת סבירותו.