האיזון בין השיקולים השונים והתוכן שיש לצקת ב"ועדת החריגים"
--- סוף עמוד 58 ---
- מבט ראשון מעלה לטעמי בעייתיות באיזון המקורי שנערך בעת קבלת החלטת הקציבה, מעצם קביעת תקרה גורפת שאין אפשרות לסטות ממנה. בכך קיים קושי כפול. ראשית, ההחלטה על קציבה נוקשה אינה מעניקה משקל מספק במסגרת האיזון לשיקולי כבוד האדם, היעילות (הפרטנית והרוחבית) והמוטיבציה, תוך דחיקתם לשוליים של השיקולים הנוגעים להשלכות הקציבה על העוזרים המשפטיים ולפגיעה האפשרית ביעילות העבודה. היינו, ההחלטה על קציבה גורפת מתעלמת לטעמי מחלק מהשיקולים שהיה על מקבלי ההחלטות לקחת בחשבון כמפורט לעיל, הגם שקיימים פתרונות ביניים שעשויים לאזן בין מכלול השיקולים, ובאופן שעלול לפגוע הן בזכויות עובדים והן באינטרסים מערכתיים.
שנית, כיוון שהחלטת הקציבה מהווה למעשה הנחיות מנהליות, ממילא אמור הנציב לסטות מהההנחיה הכללית ככל שיש לכך הצדקה מטעמים עניינים, סבירים ושוויוניים (בג"צ 10907/04 סולודוך נ' עיריית רחובות [פורסם בנבו] (1.8.10); ע"ע (ארצי) 49504-05-11 סאמר אבו גוש - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.12.14; להלן: עניין אבו גוש); יואב דותן, הנחיות מינהליות, 415 (1996)). משמעות הדברים היא כי הנציב רשאי - ואף חייב במקרים המתאימים - להאריך תקופת עבודה, במקרה בו קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכתו של החוזה מעבר לתקופה המירבית האחידה שנקבעה ביחס לסוג העיסוק. אי מתן האפשרות לכך, באמצעות קביעתה מראש של תקופת העסקה מירבית שלא ניתן לחרוג ממנה בשום מקרה נתון, הוא פן נוסף של הבעייתיות בהיבט המשפט המנהלי.
עם זאת וכאמור לעיל, במהלך ההליכים המשפטיים מצאה המדינה לנכון להקים ועדת חריגים, אשר ניתנה לה סמכות להאריך במקרים המתאימים את תקופת העבודה של העוזרים המשפטיים מעבר לתקופה החוזית, במקרים פרטניים המצדיקים זאת - דוגמת הצטיינות בתפקידו של העוזר המשפטי, נימוקים אישיים שונים וטעמים מיוחדים אחרים. ועדה זו, המאפשרת את חידוש חוזה העבודה מעבר לתקופת הקציבה במקרים המצדיקים זאת, עשויה להוות מענה לקושי הטמון בקביעת כלל קציבה אחיד ונוקשה, תוך מציאת נקודת שיווי משקל בין התועלות שבקציבה לבין חסרונותיה. לפיכך ככל שוועדה זו תיוותר על כנה; ככל שיינתן לה תוכן במסגרת נוהל מסודר; וככל שיתאפשר לה בפועל להאריך
--- סוף עמוד 59 ---
את תקופות העסקתם של העוזרים המשפטיים במקרים המתאימים - יהא בכך משום מענה לקשיים עליהם הצבעתי. טוב עשתה לפיכך המדינה בהקימה את ועדת החריגים, ויש ליצוק כעת תוכן לפעילותה באופן שיגשים את מאזן השיקולים שפורט לעיל.
- ועדת החריגים, בתלות בתוכן שיינתן לה, עשויה אם כך לאזן את החלטת הקציבה תוך ריפוי הפגם הראשוני שניתן היה למצוא בה, תוך התייחסות גם לשיקולים הנוגעים לעוזר המשפטי כאדם, ולהיבטים הנוגעים לאיכות עבודתו והשלכות עזיבתו על יעילות עבודתו של השופט, תוך מתן פתרון לנסיבות מיוחדות. בהקשר זה לא למותר להזכיר כי מלאכת האיזון העדין של מערך השיקולים הרחב לא ניתנה לבית הדין, ואף לא לשופט הבודד אשר נעזר בעבודתו של העוזר המשפטי, אלא לנציב שירות המדינה - שבידיו הכלים המקצועיים לקבלת ההחלטה לאחר היוועצות עם ראשי המערכת. בהתאם, כל עוד האיזון שנערך על ידו אינו חורג באופן בולט ממתחם הסבירות - אין הצדקה משפטית להתערב בו.
על מנת שהוועדה תוכל להגשים את מטרותיה על המדינה לנסח נוהל מסודר לטיפול בבקשות להארכה/חידוש של חוזה העבודה מעבר לתקופה החוזית המירבית, באופן שיתן מענה לכלל השיקולים הרלוונטיים שפורטו לעיל (הן אלה שצוינו על ידינו והן אלה שצוינו על ידי המדינה). על המדינה לקיים את חובות השיתוף כלפי ארגון העובדים היציג בהתאם להלכה הפסוקה בכל הקשור לגיבושו של הנוהל, כאשר על פני הדברים (ומבלי לקבוע מסמרות שכן לא נשמעו טענות הצדדים בקשר לכך) נדרשת היוועצות. על הנוהל להתייחס להרכב ועדת החריגים, היקף סמכויותיה וכן אמות מידה לפעולתה, על מנת שתוכל לקבל החלטותיה באופן שוויוני ושקוף תוך מתן מענה סביר וענייני לכלל השיקולים הרלוונטיים. כן ראוי לטעמי לשקול לקבוע במסגרת הנוהל הוראת מעבר, שתסייע במניעת טלטלות מיותרות במערכת, וכן לקבוע את מועד תחילתו.