הנוהל אינו אמור להחליף את הכלל - שיוותר על כנו - בדבר קציבתה של תקופת העסקה מירבית, אלא לאפשר לעוזר משפטי, המבקש להאריך את תקופת עבודתו מעבר לתקופה המירבית, להגיש בקשה לוועדה על מנת שזו תשקלה בכובד ראש ותוך לקיחה בחשבון של כלל השיקולים הרלוונטיים - לרבות מקצועיותו ומסירותו של העוזר המשפטי ועמדת השופטעמו הוא עובד לגבי תרומתו הייחודית למקום העבודה; השלכות סיום עבודתו על יעילות עבודת השופט,
--- סוף עמוד 60 ---
וכדוגמא ככל שקיים קושי (באותה עת או באותו אזור גיאוגרפי) באיתור עוזר משפטי חדש; שיקולים מערכתיים; נסיבות אישיות מיוחדות; ועוד (והשוו, בשינויים המחויבים, למתן האפשרות לעובד שהגיע לגיל פרישה לפנות למעסיק על מנת לבקש את הארכת תקופת עבודתו: ע"ע (ארצי) 209/10 ליבי וינברגר - אוניברסיטת בר אילן [פורסם בנבו] (6.12.12); מתן האפשרות לפנייה כאמור אף היווה פרמטר בעת בחינת מידתיותו של חוק גיל פרישה בבג"צ גביש, בעיקר בחוות דעתו של השופט עוזי פוגלמן).
- לאמור לעיל אוסיף שתי הערות. ראשית, כיוון שהחלטת הקציבה מהווה למעשה הנחיות מנהליות פנימיות, הנציב מחויב - כחלק מסמכותו המנהלית - לשוב ולבחון אותה מעת לעת מדי פרק זמן סביר, בתלות בצרכים המשתנים, לאחר איסוף התשתית העדכנית הנדרשת לצורך בחינתה מחדש של ההחלטה, ובכפוף למחויבויות המדינה כלפי העוזרים המשפטיים מכוח משפט העבודה הקיבוצי והאינדיבידואלי.
שנית, ההסתדרות במסגרת טיעוניה לפנינו לא טענה כנגד אורך התקופה שנקבעה, כי אם ביחס לעצם הקציבה. מטעם זה אף לא הובאו לפנינו טיעונים, או נתונים, המלמדים מדוע נבחרה דווקא התקופה הקבועה בחוזי העבודה. אינני מביעה לפיכך עמדה בנוגע לאורך תקופת העבודה המירבית, והאם יש בה שקלול סביר של הצרכים והאינטרסים השונים. כיוון שהצדדים אמורים ממילא להמשיך במגעים ביניהם ולהיוועץ על נוסחו של הנוהל שיתפרסם כמפורט לעיל, מוצע כי ישוחחו גם בנושא זה.
- לסיכום סוגיה זו: הסמכות להגדיר ולשקלל את השיקולים ניתנה לגורמים המוסמכים במדינה. השופט הבודד אינו יכול ואינו אמור לבצע את האיזונים הנדרשים, אלא המעסיקה. מדובר במערך שלם של שיקולים לכאן ולכאן, שמלאכת איזונם הוטלה על כתפי נציב שירות המדינה בהיוועצות עם נשיא בית המשפט העליון ומנהל בתי המשפט. בהתחשב בכך, לא שוכנעתי כי ההחלטה לקצוב תקופה מירבית להעסקת העוזרים המשפטיים - כל עוד אינה גורפת ומתאפשרת חריגה ממנה במקרים המתאימים - חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות בה (וזאת מבלי להביע עמדה, כמפורט לעיל, לגבי משך הקציבה). בהקשר זה ככל הנראה לא נלקחו בחשבון במידה מספקת, בשלב
--- סוף עמוד 61 ---