ראשון, שיקולי כבוד האדם, היעילות והמוטיבציה (כהגדרתם לעיל), אך הם נשקלו ושוקללו בהתייעצויות הרבות שקוימו תוך כדי ההליכים המשפטיים, דבר שהוביל להכרזה על הקמתה של ועדת חריגים. ועדת החריגים הוסמכה להאריך את תקופת ההעסקה במקרים המתאימים גם מעבר לקבוע בחוזה העבודה.
לטעמי, בהקמת ועדת חריגים, ובפרסום נוהל מסודר לפעולתה ואמות מידה להארכת תקופת העסקתם של העוזרים המשפטיים מעבר לתקופה החוזית המירבית כאמור לעיל, יש כדי לתקן את הפגמים המסוימים שנפלו בהחלטת הנציב. על כן, בכפוף לכך שוועדת החריגים תקרום עור וגידים ויתפרסם נוהל מסודר כאמור, יש לקבוע כי החלטת הנציב בדבר קציבת תקופת העבודה אינה חורגת ממתחם הסבירות ואין הצדקה משפטית להתערב בה.
התייחסות לטענות נוספות
- לא מצאתי ממש בטענת המדינה כי ראוי היה לדחות את בקשת-הצד על הסף בשל ניהולו במקביל של מאבק ארגוני בעילות כלכליות. המחלוקת שהובאה בפני בית הדין האזורי היא משפטית - האם קיימת סמכות בדין להעסקת העוזרים המשפטיים בחוזה מיוחד לתקופה מירבית קצובה, וככל שכן - האם ההחלטה בקשר לכך מצויה במתחם הסבירות. העובדה כי התקיים מאבק ארגוני במקביל לכך בעילות כלכליות (שאינן תלויות ועומדות בפנינו וממילא איננו מביעים עמדה לגביהן) אינה שוללת את הזכות לפנות לבית הדין לעבודה בעילה משפטית. היינו, דרך העסקתם ותנאי עבודתם של העוזרים המשפטיים מציפים הן מחלוקות משפטיות והן כלכליות, וביחס לכל אחד מסוגי המחלוקות רשאית נציגות העובדים לנקוט בצעדים המתאימים לפי דין.
- אף לא מצאתי ממש בטענתה הכוללנית של המדינה כי "חוזים יש לכבד". אין מחלוקת כי חוזה אינו יכול לסתור את הדין או את תקנת הציבור (סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). ממילא, וכפי שקבע בצדק בית הדין האזורי, ככל שהניתוח המשפטי מוביל היה למסקנה כי העסקתם של העוזרים המשפטיים נעשית בניגוד לחוק המינויים או תקנות המינויים או תוך פגם בהפעלת שיקול הדעת המנהלי - עצם חתימתם על חוזה זה או אחר אין בה כדי לתקן את הפגם (וראו בקשר לכך גם את עניין מוראד).
--- סוף עמוד 62 ---
- אשר לטענת ההסתדרות ולשכת עורכי הדין לפיה קציבת תקופת עבודתם של העוזרים המשפטיים נעשית לשם פגיעה בעבודה המאורגנת - טענה זו לא התקבלה עובדתית על ידי בית הדין האזורי, ולא הוגש על כך ערעור. ממילא, לא הובאה הצדקה להתערב בכך.
אשר לטענת ההסתדרות ולשכת עורכי הדין בדבר פגיעה בזכות החוקתית לחופש עיסוק - בית הדין האזורי לא קבע כי קיימת פגיעה כזו (אלא הותיר את השאלה ב"צריך עיון"), וגם על כך לא הוגש ערעור. מבלי לקבוע מסמרות נעיר, כי "לא כל מעשה מינהל שיש בו כדי להשפיע באופן כלשהו על עיסוקו של אדם הוא פגיעה בחופש העיסוק במשמעותו החוקתית"(בג"צ לם). על פני הדברים, עוזרים משפטיים הם עורכי דין שיכולים לממש את מקצועם בדרכים רבות נוספות, ואין למי מהם זכות להיות עוזר משפטי דווקא, ולאחר תום תקופת החוזה שנכרת עמו בפרט (והשוו, מבלי שהמקרה שבפנינו מצדיק הרחבה בקשר לכך: בג"צ 4769/95 מנחם נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235 (2002); בג"צ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סג(1) 352 (2008); בג"צ 3676/10 כתר כדרך המלכים בע"מ נ' השר לשירותי דת [פורסם בנבו] (8.5.14)).