את מערך העוזרים המשפטיים המסייעים לשופט, לאור אפיונה של אותה המשרה וטיב היחס שבין השופט לעוזרו המשפטי.
- מהיות משרת העוזר המשפטי לשופט משרת אמון אישי ומקצועי מיוחדת, דומה שלא יקשה להסביר, לאור טיב המשרה, מדוע הגבלה מראש כללית וגורפת של תקופת העסקת העוזר המשפטי אצל שופטו לשש שנים דווקא, חורגת ממתחם הסבירות.
נעשה זאת שוב, והפעם בשישה מאמרים קצרים:
המצב - ערב ההחלטה בדבר העסקת עוזרים משפטיים לשופטים, המצב המערכתי היה שתיקים לא נקבעו בקדימות הראויה, ופסקי דין ניתנו שלא בהקדם, ואפילו היה חשש עקב כך לפגיעה בדין צדק.
הסיבה - סיבת אותו מצב הייתה בעיקרה, העומס הבלתי נסבל, שדומה שאין שני לו בעולם, שרבץ על כתפי השופטים, נוכח מיעוט מספרם לעומת ריבוי תיקיהם.
השופט - משסיבת המצב הייתה עומס השופט, העמידה המערכת את השופט במרכזה, שהרי ביעילות עבודתו וטיבה ייבחנו יעילותה וטיבה של המערכת כולה.
הפתרון - משלא ניתן היה להגדיל את מצבת השופטים כנדרש, נבחר הפתרון של העסקת העוזר המשפטי לשופט.
העסקת העוזר המשפטי - הוחלט שהעוזר המשפטי יהא יד ימינו של השופט ואיש אמונו, במילים אחרות, מדובר במשרת אמון אישי ומקצועי מיוחדת.
המסקנה - החלטת הנציב בדבר העסקת עוזר משפטי לשופט והפסקת העסקתו, חייבת להיות בהתחשב ברצון השופט ועוזרו, הן בקבלתו של העוזר והן בהפסקת עבודתו.
- חוסר הסבירות - קבלת העוזר המשפטי לעבודתו נעשית בהתחשב ברצון השופט. הפסקת עבודתו של העוזר המשפטי לשופט לאחר שש שנים, נעשית על פי החלטת הנציב מראש, מבלי להתחשב ברצון השופט.
לא צריך להיות בעל השכלה משפטית, די בשכל ישר כדי להבין, שאותה החלטה של קציבה מראש של תקופת העסקת העוזר המשפטי לשש שנים דווקא, ללא אפשרות הארכה, וללא אפשרות של בחינה בדיעבד של טיב עזרתו לשופט, ובניגוד לרצון השופט ועוזרו המשפטי, סותרת מניה וביה את הנחת היסוד שעליה מושתת הפתרון לבעיה המערכתית. לכן, החלטה כללית וגורפת של קציבת תקופת העסקת העוזר המשפטי מראש לשש שנים, כשלעצמה, היא בלתי סבירה.
--- סוף עמוד 14 ---
נוסיף על כך, שאין מניעה ששופט החפץ בכך, וישנם כאלה, יקצוב ומראש את תקופת העסקת עוזרו המשפטי, בהבהירו לו בעת קבלתו לעבודה, כי הוא מתכוון להעסיקו כעוזרו תקופת שנים קצרה ומוגבלת.
חמשת הממדים וממד העומק
- אין חולק, כי לשם בחינת סבירות החלטת הקציבה מראש, לתקופת העסקת העוזר המשפטי ללא אפשרות בחינת ההארכה בדיעבד, יש לברר, האם הובאו בחשבון כל השיקולים הרלבנטיים, מבלי שנלקחו בחשבון שיקולים שאינם רלבנטיים; והאם בוצע שקלול ואיזון של השיקולים, תוך הקניית המשקל היחסי הראוי לכל שיקול, כך שההחלטה שהתקבלה מצויה במתחם הסבירות.
בחינה שכזו, של שיקולי הקציבה מראש, ומשקל כל שיקול, חייבת להיות: