ומגיע למי התהום, שהוא אכן נמוך יותר. מכאן שגם הטענה כאילו הרצאתו זכתה להדים שליליים אינה אלא בדיה.
מוסיף בוגר וטוען כי מכתבו של גוטמן מהווה פרסום כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע וזאת מאחר ודי בייעוד המכתב לאדם אחד בלבד זולתו. הוא אף מהווה לשון הרע ברור מאחר ומדובר פרסום שלא היה בו כל צורך מלבד הניסיון לפגוע בו ובמשרתו. עוד טוען בוגר כי השימוש שנעשה במכתב במילים "חוסר מקצועיותו" ו"אולי אף בעיות הקשורות לתחום הפסיכיאטרי", הינו שימוש במילים פוגעניות בקנה מידה של כל אדם סביר ובפרט בקבוצת הייחוס של התובע.
לנזקים להם טוען בוגר בעקבות המכתב ולטענותיו ביחס לכך שגוטמן לא יכול לחסות תחת ההגנות שבחוק נתייחס בהמשך.
- 47. גוטמןמצדו סובר כי במבחן מהותי לא התקיים במכתבו יסוד הפרסום הנדרש בחוק. ממילא האמירות המצויות במכתבו אינן מהוות לשון הרע.כך גם ההיגד "ואולי אף לבעיות הקשורות בתחום הפסיכיאטרי"- קשה ככל שהינו, לא יצא מכלל תהייה, להבדיל מקביעה. מדובר בסימן שאלה שהציב גוטמן כהדיוט בתחום הפסיכיאטריה, כאשר נדרש על ידי הממונים עליו להסביר את התנהלותו החריגה ביותר של בוגר שלא ניתן היה להסבירה בכלים קונבנציונליים. לטענת גוטמן סביר מאוד שדעתו של סמנכ"ל מקורות דאז על בוגר לא התגבשה בגלל משפט זה ולא השתנתה בגללו.
לחלופין, וגם אם ייקבע שמכתבו מהווה לשון הרע, הרי שעומדות לו שורה של הגנות על פי החוק ובהן ההגנות הקבועות בסעיף 14 "אמת דיברתי" ובסעיפים 15(2), 15(3), 15(4), 15(6) , 15(7) ו – 15(10). מעבר לדרוש נטעים, כי במסגרת כתב הגנתו עמד גוטמן על הגנות נוספות העומדות לו דוגמת זו שבסעיף 13(9) וזו שבסעיף 15(8) אולם משזנח טענות אלה בסיכומיו איננו נדרשים להן.
לשון הרע – המסגרת הנורמטיבית
- המטרות והערכים עליהם מבקשחוק איסור לשון הרעלהגן אל מול הערכים והאינטרסים שאת היקף פרישתם הוא עשוי להצר, זכו לדיון מקיף בפסיקה ובכתיבה המשפטית. לענייננו די אם נאמר, כיחוק איסור לשון הרע משקף איזון עדין בין שתי זכויות יסוד במשטר הדמוקרטי, הזכות לשם טוב מזה והזכות לחופש הביטוי מזה. שתי זכויות אלו נגזרות מאותה זכות "אם" של כבוד האדם. (ראו לעניין זה דבריו של הנשיא ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ. הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558 , 565 (2004); להלן: עניין הרציקוביץ').
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע את מהותה של "לשון הרע" ומגדיר אותה כך: