--- סוף עמוד 28 ---
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
- (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;...".
פרסום "לשון הרע" מוגדר בסעיף 2 לחוק כך:
- 2.(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.
סעיף 7 לחוק קובע כי פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע מהווה עוולה אזרחית.
- כידוע,התקיימותה של לשון הרע נבחנת בארבעה שלבים אותם התווה כבוד הנשיא (בדימוס) אהרן ברק בעניין הרציקוביץ' כך:
"בשלב ראשון, יש לברור מהביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, היינו לפי מבחן אובייקטיבי, על פי הנסיבות ולשון הדברים. בשלב השני, יש לברר על פי תכלית החוק באם מדובר בביטוי המהווה לשון הרע על פי סעיפים 1 ו - 2 לחוק. בשלב השלישי, יש לברר האם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בסעיפים 13 - 15 לחוק. בשלב רביעי, יש לדון בשאלת הפיצויים המגיעים לנפגע".
--- סוף עמוד 29 ---
נפנה אפוא לבחון את שאלת קיומה של לשון הרע במכתבו של גוטמן על פי ארבעת השלבים דלעיל.
המבחן האובייקטיבי
- על פי בוגר, היסוד הדיבתי במכתבו של גוטמן מתמקד, בעיקרו, בשניים: הראשון הוא"חוסר מקצועיותו"על הפרשנות הניתנת להיגד זה במכתב. השני, והוא ההיגד המתייחסלאפשרות כי הוא סובל מבעיות נפשיות "אולי אף בעיות הקשורות לתחום הפסיכיאטרי". לדידו של בוגר וכאמור, מדובר בשימוש במילים פוגעניות בקנה מידה של כל אדם סביר ובפרט בקבוצת הייחוס שלו.
- השאלה הניצבת אפוא לפתחנו בשלב זה היא מה הוא המסר שמעבירות מילים אלה לקורא אותן. בניתוח שאלה זו המבחן הקובע הוא זה שקבע בית המשפט העליון בענייןתומרקין: "מהי , לדעת השופטהיושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מיחס למילים" (ע"א (עליון) 740/86 תומרקין נ' העצני , פ"ד מג(2) 337,333 (1989). לשון אחרת, מה היה מבין האדם הסביר מן האמירות בפרסום. כן נפסק לעניין פרשנות הפרסום, כי הוא יפורש על פי המשמעות המקובלת בציבור כולו, ועל פי הבנתו של "האדם ברחוב" או האדם "הרגיל". פרסום יהווה עילה להליך על פי חוק איסור לשון הרע אם כלל החברה, או לפחות חלק שאיננו קטן ממנה, יראה בדברים 'לשון הרע'. (ראו: אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997) בעמ' 133, להלן: שנהר).נוסיף, כי בפרשנות הפרסום לא ייחסה הפסיקה חשיבות לשאלת כוונת המפרסם בפרסום, שהרי מטרת החוק היא מניעת פגיעה בנפגע, וזו עלולה להיגרם בין אם הייתה מכוונת ובין אם לאו. (שנהר, בעמ' 111).
כשעיקרים אלה מנחים נחזור למכתבו של גוטמן ולביטויים שמנינו מתוכו.