--- סוף עמוד 33 ---
- לטענת גוטמן עומדת לאמור במכתבו הגנת "אמת בפרסום". אשר להתייחסות למצבו הנפשי של בוגר הרי שלדידו על מנת לחסות תחת הגנה זו אין הוא נדרש להוכיח כי בוגר זקוק לטיפול פסיכיאטרי, אלא רק שהתקיימו בנדון נסיבות אשר הצדיקו תהייה מצדו בעניין זה ובכך עמד. על פי גוטמן מכתביו של בוגר מצביעים לכאורה על תסביך רדיפה ותפיסת מציאות לקויה. לשיטתו התנהגותו של בוגר ראויה לתואר כפייתית לכאורה וטורדנית בעליל, לפי כל קנה מידה של אדם סביר. בכלל זה עלה בידו להוכיח כי ב - 31.8.1997 התלוננה עובדת מקורות על כך שבוגר צילם אותה ללא הסכמתה בצאתה מהשירותים אלא שעל אף שבוגר הכחיש זאת לא הותר לו לזמן את אותה עובדת לעדות הפרכה. כן עלה בידו להוכיח כי בוגר נהג לחטט בארונות ובשולחנות של עמיתיו לעבודה ללא רשותם עד שנאלצו לנעול אותם וכי צילם באופן כפייתי מסמכים של מקורות שלא נגעו אליו ולקח אותם ללא רשות. עוד טוען גוטמן כי על בסיס עובדתי צנוע בהרבה מזה מביעים מנהלים חששות לבעיה נפשית אצל עובד וגם מקום בו הוכר הדבר כלשון הרע בפסיקת בית דין זה היה זה על דרך 'הצמצום' מבחינת שיעור הפיצוי שנפסק בגין כך. לבסוף טוען גוטמן כי לא יכול היה להביא חוות דעת פסיכיאטרית במסגרת ההליך דנא על מנת להוכיח טענתו, כיוון שבוגר סירב להיבדק ולחשוף את תיקו הרפואי.
- בוגר מצדו טוען, כי לגוטמן לא עומדת הגנת "אמת בפרסום" מאחר ולא הוכיח כי דבריו כלפיו הם אמת. לטענת בוגר טענתו של גוטמן לפיה על בוגר להעמיד עצמו לבדיקה פסיכיאטרית על מנת לאפשר לגוטמן להוכיח אמת בפרסום, אין בה ממש משום שמושכלת היסוד של טענת אמת בפרסום היא כי האמת עומדת בזמן הפרסום ולא צופה פני עתיד. לולא ידע גוטמן כי אמירותיו הן אמת, לא היה רשאי לומר אותן.
אשר לאמירות הנוגעות לחוסר מקצועיותו ובפרט לדברים שאמר כביכול בכנס בו נשא הרצאה, הרי שהוכח שגוטמן עצמו חזר בו מהם.
מוסיף וטוען בוגר, כי אף לו היו טענותיו של גוטמן אמת, הרי שלא היה בכך די כדי להעניק לו את ההגנה שבסעיף 14 לחוק. זאת מאחר והגנה זו מותנת בתנאי מצטבר נוסף והוא קיומו של "עניין ציבורי". גוטמן לא העלה טענה כי היה הכרח בפרסומיו אלה ולא הסביר מה העניין הציבורי שבהם. לטענת בוגר אמירותיו של גוטמן במכתבו בנוגע לחוסר מקצועיותו של בוגר ומצבו הפסיכיאטרי אינן באות בגדר "עניין ציבורי".
- על טענות אלה משיב גוטמן כי הוא כתב את המכתב במסגרת תכתובות פנימית לא וולונטרית וחסויה, בנוהל עסקים רגיל של מקום עבודה והוא לא ידע ולא צריך היה לדעת כי קיים איסור אתי על פסיכיאטר ליתן חוות דעת הקשורה באדם ללא
--- סוף עמוד 34 ---