ארבל כי אמנם נכון הוא שלא נדרש כי התועלת שיפיק הציבור מהפרסום תהא תועלת ניכרת או משמעותית ביותר. עם זאת גם לא די באפשרות קלושה לכך שמי מהציבור יפיק תועלת מן המידע (פסקה 11). עוד נפסק בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (4.8.08) בפסקה 22 (להלן:עניין נודלמן)):
"קיומו של ענין ציבורי היא שאלה ערכית הבוחנת האם קיים אינטרס חברתי המצדיק הכשרת פרסום פוגעני שיש בו לשון הרע....שאלה זו מושפעת ממדיניות שיפוטית, ועניינה הוא נורמטיבי, בעל מימד אובייקטיבי, הנבחן על רקע נסיבות המקרה..."
כאמור, דעתנו היא כי בנסיבות המקרה לא נמצא אינטרס חברתי בפרסום היסוד הדיבתי שבמכתב. נזכיר כי המכתב נכתב בחודש 5/2004. הדברים שהשמיע בוגר כביכול בהרצאה שנשא מחוץ למקורות, שהיא הדוגמא הנזכרת במכתב לחוסר מקצועיותו, ניתנה חמש שנים(!) קודם לכתיבת המכתב, בחודש 4/1999. ספק רב אם בחלוף שנים ארוכות יש עניין ציבורי כלשהו באנקדוטה זו מה גם שחלקה אינה אמת. נדגיש כאן, כי איננו סבורים כי לא היה אינטרס ציבורי בכתיבת המכתב בו מבקש גוטמן להסביר את ההתנהגות הבלתי מקובלת של בוגר באותה עת היכולה להלמד גם מהתנהלותו בעבר. עם זאת מסקנתנו היא שגוטמן הרחיב בדברים וכרך בהם גם דברים שאין בהם אינטרס ציבורי.
- הדברים יפים במיוחד למימד הנפשי. שימוש בז'רגון מעולם בריאות הנפש למי שאיננו איש מקצוע בתחום אין בו כל אינטרס ציבורי. ההפך. תורם הוא דווקא לתיוג ולהדרה של קבוצת המתמודדים עם בעיות מתחום בריאות הנפש, קבוצה שאין צריך לומר שהיא ממילא מוחלשת. נוסיף, כי דעתנו היא כי דווקא ב'תהיות' מסוג זה יש להקפיד על מתאם מספיק בין משקלן של הראיות המובאות בהקשר זה לבין חומרת ההאשמה המיוחסת לנפגע. זאת אף אם איננו משמיעים דרישה לעמידה במידת הוכחה שונה מזו הנוהגת במשפט האזרחי. הראיות שמונה גוטמן בהקשר זה אינן עומדות ברף זה ואף הוכחשו על ידי בוגר (ראו למשל: עמ' 40, שורה 17). זאת גם אם נסכים כי דרכו של בוגר הייתה למצער, בוטה ובלתי מקובלת.
כללם של דברים בפרק זה, דין טענת גוטמן כי עומדת לו הגנת 'אמת בפרסום' דחייה.
סעיף 15
- כאמור בפתח הדברים, גוטמן סובר כי חוסה הוא בצל שישה מסעיפי המשנה שלסעיף 15לחוק: סעיף 15(2),סעיף 15(3), סעיף 15(4), סעיף 15(6), 15(7) ו – 15(10). נבחן את טענותיו של גוטמן על פי החלוקה הנושאית המקובלת של ההגנות שבסעיף 15 לחוק. כך שתחילה נדון בהגנות הנוגעות לאינטרס או מילוי חובה – הגנות המנויות בסעיפים קטנים 15(2), 15(3) ו – 15(10). לאחר מכן נדרש להגנות תום לב בהבעת דעה.
--- סוף עמוד 36 ---