סיכום ביניים, התהייה שהעלה גוטמן ביחס למצבו הנפשי של בוגר חוסה בנסיבות העניין תחת ההגנה שבסעיף 15(4) ואילו חלקו של המכתב הנוגע במקצועיותו של גוטמן חוסה תחת ההגנה שבסעיף 15(3). משכך יכולנו לחתום דברינו בפרק זה וברור הוא שלא עומדת לבוגר זכות לפיצוי כלשהו שכן דין תביעתו דחייה. אף על פי כן נתייחס בתכלית הקיצור לשתי ההגנות הנוספות שמנה גוטמן.
סעיף 15(6)
- ההגנהבסעיף 15(6)משתרעת על פרסום בתום לב כאשר "הפרסום היה ביקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בבקורת כזאת – הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה".
לטענת גוטמן הגנה זו חלה לאו דווקא על יצירה ספרותית, כטענת בוגר, אלא על כל טקסט. בנוסף ההגנה משתרעת גם על כל פעולה שבוצעה בפומבי ולכן התקיימו בנדון הנסיבות הדרושות לצורך החלת הגנה זו על מכתבו.
- על פי פסיקת בית המשפט העליון (ראו:ע"א (עליון) 334/89 מיכאלי ואח' נ' אלמוג פ"ד מו(5) 555, 567 (1992)) ההגנהשבסעיף 15(6) נועדה להגן על דברי ביקורת שנאמרו על היצירה ולא על העובדות אשר נטען שצוינו בה. דעתנו היא כי על אף שמכתב מסוג זה ששלח בוגר יכול להחשב ל"יצירה" אחרת או לפעולה שעשה בפומבי, הרי שבעיקרו של דבר 'בחלק הדיבתי' במכתבו מתייחס גוטמן לעובדות שכביכול עולות ממכתבו של בוגר על אף שבוגר לא מציין במכתבו את הערכתו ביחס לניצול החוזר של מי גשם. על פי שנהר ביקורות על יצירות תגע לרוב בענייני "טעם וריח" (עמ' 325) ונדמה שדבריו של גוטמן יכולים להיות מסווגים ככאלה רק בדוחק. אשר על כן החלטנו כי דבריו אינם חוסים תחת הגנה זו.
סעיף 15(7)
- ההגנהבסעיף 15(7)משתרעת על פרסום בתום לב כאשר "הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אופיו של הנפגע בענין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה באמור".
לטענת גוטמן בוגר הוא זה אשר חדר ברגל גסה לתחום לא לו, לטריטוריה המקצועית שגוטמן היה מופקד עליה, וקרא תיגר על האופן שבו גוטמן מנהל את תחום ההידרולוגיה במקורות. משבחר בוגר לחרוג מתחום תפקידו ולמתוח ביקורת מקצועית על גוטמן בתחום ההידרולוגיה, הריהו מנוע מהטענה כי גוטמן אינו ממונה עליו לצורך ההגנה דנן.
--- סוף עמוד 41 ---
- דעתנו היא כי דין טענות גוטמן דחיה. לא מצאנו טעמים המצדיקים להרחיב את לשונו הברורה של הסעיף, הנוקטת בלשון הווה. כלומר מי שממונה על הנפגע בעת הפרסום. בתוך כך דעתנו היא כי בנסיבות העניין הרחבת המונח 'ממונה' ליחסים של גוטמן ובוגר אינה רצויה או מתאימה, בפרט לנוכח טענתו של גוטמן עצמו במכתבו ולפיה, בכל שנות עבודתו במקורות החליף עם בוגר דברים פעם אחת וגם זאת במסדרון. לא זו היא משמעותו שלהמונח ממונה בדיני עבודה.
סוף דבר – על יסוד כל האמור, תביעת בוגר כנגד גוטמן נדחית לנוכח העובדה שעומדות לגוטמן שתי הגנות. התהייה שהעלה גוטמן ביחס למצבו הנפשי של בוגר חוסה בנסיבות העניין תחת ההגנה שבסעיף 15(4) לחוק ואילו חלקו של המכתב הנוגע במקצועיותו של גוטמן חוסה תחת ההגנה שבסעיף 15(3) לחוק. לשאלת הוצאות המשפט בגין דחיית התביעה נתייחס בסוף הדברים.