--- סוף עמוד 48 ---
- באשר לביטוי "לנקות את האורוות" טוען בוגר כי כוונתו היית לבקש התייחסות רצינית לטענותיו והצעותיו לטיפול בבעיית הקידוחים באקוויפרים. עוד טוען בוגר, כי אף הסביר בסעיף 4 למכתב השלישי מה בעיניו הוא "דפוס עבודה של חלטורה" דברים המדברים בעד עצמם.
- ביחס לסוגיית מינויו של גוטמן ללא מכרז טוען בוגר כי מדובר בטענה אמיתית, וכיסעיף 2 להסכם הקיבוצי של מקורות מתייחס להסכמת נציגות העובדים לגבי מינוי פנימי של עובד מקורות בלבד, ולא של עובד חיצוני כפי שהיה גוטמן, ולכן מינויו של גוטמן אכן מהווה שחיתות ציבורית.
- לעניין האשמת גוטמן ב"שחיתות" טוען בוגר כי התכוון לכך שמדובר במינוי ללא מכרז בניגוד להסכם קיבוצי, לפסילת הפרויקטים ללא בדיקה, השתקת הביקורת והפצת שקרים ודיבה. כל זה בגין אינטרסים זרים בלי קשר לטובת החברה.
לבסוף טוען בוגר לחוסר תום לב מצדו של גוטמן, כאשר לא אמר אמת בדבר קיומם של מודלים ממוחשבים לניהול אקוויפרים במקורות – שכן הם פשוט לא קיימים. גוטמן דבק בגרסה שקרית לפיה לא הכיר את הפרויקט של בוגר כאשר בפועל ידע במה דברים אמורים; גוטמן בדה גרסה שקרית לעניין הרצאתו של בוגר; גוטמן הפיץ דברי שקר בדבר "שיטות נלוזות" של בוגר והודה כי ניהל שיחות בעניין זה עם עובדי מקורות אחרים.
- אם לסכם את הדברים, הרי שעל פי בוגר האמור במכתביו אינו בא בגדר לשון הרע כמשמעובסעיף 1לחוק. ככל שניתן לחלץ מסיכומיו הרי שגם אם מדובר בלשון הרע עומדות לו שלוש הגנות: אמת בפרסום; הגנת סעיף 15(2) וככל הנראה גם הגנת סעיף 15(4) כאשר הוא מדגיש את חזקת תום הלב המתקיימת בעניינו.
גוטמן השיב לדברים ונתייחס לדבריו בהמשך, ככל הנדרש.
דיון והכרעה
- נפתח בכך שלנוכח הדמיון בליבת הדברים שבמכתבים, החזרה על חלקם והדרך בה פסעו הצדדים עצמם בסיכומיהם, יהיה נכון לדון בכל המכתבים במאוחד ככל שהדבר נוגע לשאלת התקיימות לשון הרע על פי שלושת השלבים הראשונים שהתווה כבוד הנשיא (בדימוס) אהרן ברק בעניין הרציקוביץ'.
נזכיר בתכלית הקיצור, כי על-מנת שתקום אחריות בגין פרסום לשון הרע, על הנפגע – כאן גוטמן – להוכיח "פרסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, שיש בו משום "לשון הרע" כמשמעו בסעיף 1. תמצית הדברים היא בכך שהביטויים שבהם נקט בוגר במכתביו עלולים היו להשפיל ולבזות או לפגוע במשלח-ידו של גוטמן. כאשר המבחן לכך הוא אובייקטיבי.