--- סוף עמוד 49 ---
- כעולה מן המסכת הראייתית שבפנינו הצדדים אינם חולקים על יסוד הפרסום. בוגר הודה בחקירתו הנגדית כי כתב את כל ארבעת המכתבים, שלח אותם לכל נמעניהם וכי הם לבטח התקבלו אצלם (ראו למשל: עמ' 22, שורות 6 – 8; עמ' 23, שורות 30 – 32; עמ' 24 , שורות 1 – 4; עמ' 26, שורות 12 – 15). אשר להיות הדברים הכלולים בהם משום "לשון הרע" על פי מבחן אובייקטיבי הרי שכפי שהראנו בוגר מספק הסברים שונים לכוונתו בכל אחד מכשמונה תכנים דיבתיים אליהם מתייחס גוטמן (היותו מושחת; מונה לתפקידו שלא כדין; דחה באופן שיטתי רעיונות חדשים; עבודתו היא חלטורה; הפעיל בעבודתו שיקולים זרים; תרם ל"יום כיפור" של משק המים; גרם לזיהום אקוויפר ויש לנקות את האורוות מעובדים דוגמתו). בנוסף ולדידו של בוגר אין למקד את המבט באופן מלאכותי לאלה אלא להסברים המדעיים וההפניות לאסמכתאות שכתב ושהם העיקר אשר נועד לעורר דיון מקצועי בנושא התדרדרות משק המים בישראל.
- אין בידנו לקבל את עמדת בוגר. קריאת הטקסטים כמכלול לא מותירה צל של ספק אצל הקורא הסביר, כי שלל הביטויים הקשים שבהם עושה בוגר שימוש ושאותם מונה גוטמן, היו עלולים לפגוע בגוטמן, להשפילו הן בפני הממונים עליו והן בפני הציבור הרחב, לעשותו למטרה ללעג ולבוז ולפגוע במשרתו. אשר לכוונות של בוגר בדברים וכפי שכבר הראנו, בפרשנות הפרסום לא ייחסה הפסיקה חשיבות לשאלת כוונת המפרסם בפרסום. לעניין זה יפים דברי כבוד השופטת חיות ברע"א (אזרחי) 10520/03בן גביר נ' דנקנר(12.1.06) (להלן: עניין בן גביר) ולפיהם:
"אין קורלציה הכרחית בין המטען השלילי שאומר לשון הרע מייחס להתבטאויותיו הוא, לבין האופן שבו הן מתקבלות על ידי הנפגע ועל ידי הציבור הנחשף להן. המעטת ערך משקלם הפוגעני של הדברים על ידי אומרם אינה מפחיתה כהוא זה מהפגיעה, מקום שבמימד האובייקטיבי, בעיני האדם הסביר, היא נושאת עוצמה שלילית ניכרת".
נוסיף, כי לא מצאנו כי יש בעובדה שבמכתבים כלולים גם תכנים אחרים כדי לשנות את פני הדברים שכן כאמור המכלול מלמד שבכולם כלולים דברי לשון הרע.
- בטרם נבחן האם קמה לבוגר הגנה שתפטור אותו מחבות, נסיר מעל דרכנו טענה אחת נוספת שהעלה. היא הטענה שעצם העובדה ששמו של גוטמן אינו נזכר במכתב הראשון מובילה למסקנה, כי אינו יכול להוות לשון הרע כלפיו. דין הטענה דחייה. צודק גוטמן בהקשר זה בטענתו, כיסעיף 3לחוק קובע כי הבעת לשון הרע יכול שתשתמע מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות לו. כלומר אין הכרח שהיא תתייחס במפורש לנפגע וזהו מצב הדברים כאן. די לנו בהקשר זה אם נאמר, כי בוגר עצמו סירב בחקירתו הנגדית לומר, כי הפרסום אינו מתייחס לגוטמן והסתפק בטענה ש"אין שם שלו שם" (עמ' 222, שורה 13). אלא שכאמור העדרו של שמו המפורש של גוטמן במכתב אין בו כדי לשנות את המסקנה כי נאמרו כלפיו דברי לשון הרע. בהמשך הודה בוגר כי גוטמן נכלל באנשים שהתקבלו לעבודה במקורות ללא
--- סוף עמוד 50 ---