בהחלטה שדבק בה רבב. כך לא נסתרו טענותיו של גוטמן בתצהיר עדותו הראשית בדבר המניעים שהובילו אותו לקבל את ההצעה לעבור לעבוד במקורות, התנאים בהם עזב את תה"ל - ללא פיצויי פיטורים לאחר שנים ארוכות – (סעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית), כמו גם פרטי השכלתו וניסיונו העשירים.
- אשר לשאלה אם קבלתו של גוטמן למקורות סתרה הסכם הקיבוצי כלשהו יאמר, כי צודק גוטמן שבוגר לא יכול היה לאשר את הדברים בחקירתו הנגדית וכי העיד ש"גוטמן לא עניין אותי, עניינה אותי פונקציה שהוא ממלא, שלא יפריע לי לקדם פרויקטים" (עמ' 28, שורה 10). בה במידה העיד כי אין בידו חוות דעת מוסמכת בעניין זה וכי לא עשה נסיון לברר את הדברים עם גוטמן או עם כל גורם מוסמך אחר בחברה. זאת ועוד. לא נסתרה הראייה שהגיש גוטמן המתעדת את ההסכמה בין הנהלת מקורות לוועד המהנדסים בדבר קבלתו של גוטמן לעבודה, הדרגה שתוענק לו האגף שבו ישובץ ועוד (נספח 45 לתצהיר גוטמן). אשר לנוסחו של ההסכם הקיבוצי שהוגש (גוטמן/2) יאמר, כי פרשנותו לא התבררה עד תום. אולם לא מן הנמנע כי יכול הוא לעלות בקנה אחד עם טענותיו של גוטמן ובנסיבות אלה יש לקבוע כי בוגר לא הרים את הנטל להוכיח את טענותיו.
- תרומתו של גוטמן לזיהום אקוויפר, ל"יום כיפור" של משק המים, לפגיעה רצינית במשאבי המים ועבודה מסוג חלטורה –תמימי דעים אנו עם טענותיו של גוטמן בהקשר זה ולפיהן מדובר בטענות הנוגעות לעניינים של מומחיות, ועל כן הדרך להוכחתם הייתה באמצעות הבאת חוות דעת מומחה. בוגר ביכר שלא לעשות כן ועל-כן כל טענותיו בנושאים שבכותרת תת פרק זה לא הוכחו די צרכם. כאמור בפרוטרוט לעיל, כל העולה מדו"ח הוועדה הממלכתית איננו קביל.
- גוטמן דוחה רעיונות חדשים –בחקירתו הנגדית של גוטמן הוביל בוגר קו חקירה ארוך (עמ' 37-39) לעניין תכתובת ביניהם שקדמה לכתיבת המכתב השני שלדידו יש בה, בין היתר, כדי להוכיח את עמדתו העיקשת של גוטמן הדוחה בחינה של כל רעיון חדש. תמצית הדברים היא בכך שבוגר פנה ישירות לגוטמן ביום 17.6.2002 בבקשה, ויותר מדויק בדרישה, לקבל ממנו את חוות דעתו על פרויקט קידוחי ההגנה כאשר את העתק המכתב שלח ליושב ראש מקורות דאז, למנכ"ל ולסמנכ"ל ההנדסה. גוטמן השיב לבוגר ביום 27.6.2002. את תשובתו שלח לכל אותם גורמים שמיען בוגר וגם למנהל יחידת משאבי מים. בתשובתו כתב גוטמן, כי הוא אינו יודע במה מדובר שכן לא קיבל כל חומר בעניין; בנסיבות אלה אין כל מקום לתפוצה הנרחבת של המכתב המעמידה אותו באור שלילי; כי מדובר "בשיטות נלוזות" שנודע לו מעמיתים בחברה כי בוגר משתמש בהן וכי הוא מבקש מבוגר שלא לפנות אליו ישירות מבלי לקבל אישור מראש של מנהל יחידת משאבי המים. בוגר מצדו טען, כי מכתב שכתב גוטמן לסמנכ"ל ההנדסה מספר ימים קודם לכן, ביום 23.6.2002 (גוטמן/3), מלמד כי דווקא ידע במה מדובר והדברים מלמדים על הלך רוחו.
--- סוף עמוד 52 ---
- איננו סוברים כי יש בדברים ללמד על הלך רוחו של גוטמן גם אם נכון הוא שלמצער, בתמצית ידע מה כוונת בוגר בקדוחי הגנה. כך, דעתנו היא כי אין לנתק את הדברים מההתנהלות הכוללת של בוגר שסובר משום מה שקמה לו זכות להעסיק את צמרת חברת מקורות בפרויקטים שלו, שיש לספק לו חוות דעת מקצועיות לגביהם ושיש ליישם אותם. נדמה שכאן המקום להעיר, כי אף שנכונים אנו להניח כי בוגר האמין שהפרויקטים שלו יכולים לתרום למשק המים בישראל עדותו תלמד, כי בראש מעיניו עומד דווקא עניינו האישי ורצונו הבלתי מתפשר ליישם את המצאתו בכל מחיר. מצב דברים שמביא אותו לידי הכרה שקשה היה להאזין לה, דוגמת זו שהוא אינו רואה בגוטמן בן אדם אלא פונקציה ממנה הוא רוצה חוות דעת או שצריך פשוט לעבור אותה (עמ' 19, שורה 20, עמ' 18, שורה 16). ובמקום אחר בו נשאל האם קידום פרויקט מצדיק פגיעה אישית הוא עונה: "גוטמן לא מעניין אותי...אני צריך להתקדם בפרויקטים, את העניין האישי. מתקן: המקצועי" (עמ' 24, שורות 14, 16) והתיקון אינו משכנע או משנה את הרושם שהותירה עדותו כאמור. הדברים מדברים בעד עצמם ויחזרו על עצמם פעם אחר פעם (ראו למשל: עמ' 17, שורה 28; עמ' 18, שורות 10,14,16;עמ' 23, שורות 1, 22; עמ' 24 שורות 12,14,16; עמ' 25, שורות 27,28,31).
כללם של דברים, לא עלה בידי בוגר לשכנע באמיתות פרסומיו. על כך מצאנו להוסיף, כי ביטויים דוגמת עבודה בשיטת חלטורה, השתייכות לחבורה שמונעת קידום מתוך שחיתות וניקוי אורוות נדמים בנסיבות העניין יותר כדברי עלבון שנועדו לפגוע, מאשר קידום עניין ציבורי אמיתי. כך מסקנתנו היא לנוכח המסכת הראייתית שנפרשה בפנינו, כי הדברים נכתבו שלא במסגרת ביקורת עניינית, נוקבת ככל שתהא, כלפי ניהול משק המים בישראל אלא התמקדו בהשמעת אמירות שנועדו להשפיל ולפגוע ואין מאחוריהן אמירה תכנית עניינית. עולה אפוא כי לא מתקיימת בהתבטאויותיו של בוגר כלפי גוטמן הגנת "אמת בפרסום".