סעיפים 15(2) ו – 15(4)
- אשרלסעיף 15(2) תמימי דעים אנו עם גוטמן כי הגנה זו קמה מקום בו יש למפרסם חובה חוקית לבצע את הפרסום הפוגעני ולא כאשר קיימת זכות למתוח ביקורת על נושאים ציבוריים. כך נדרש קשר הגיוני בין החובה לפרסם לבין הפרסום שבמחלוקת ומאחר שההגנה כפופה גם לחובת תום לב הרי שהיא צריכה להיות מידתית. באלה לא עמדו מכתביו של בוגר. אף אם סבר בוגר כי קמה לו חובה מוסרית חברתית או חוקית להתריע בפני הנהלת מקורות על מחדלים בנוגע לטיפול במשק המים בישראל לא מצאנו מהו הקשר הלוגי, לשם המחשה, בין זה לבין אופן קבלתו של בוגר לחברה או האשמתו האישית יחד עם אחרים במשבר עצמו.
--- סוף עמוד 53 ---
- אשרלסעיף 15(4) דעתנו היא כי מבנה המכתבים בכללותם ומקומן של האמירות הדיבתיות בהם, מקשה על הבנתן כדעה גרידא להבדיל מעובדה. לדברים שכתב בוגר לא מתווסף סימן שאלה כלשהו ואף שוכנענו כי לא מדובר בסערת רגשות רגעית כי אם בשיטה מתוכננת. עניין אחרון זה משפיע על מידת תום הלב שניתן לייחס לו ולמעשה להעדר תום לב. נדמה שכאן המקום להזכיר את הדברים הנכוחים שקבע בית המשפט העליון בעניין בן גביר והם אלה:
"חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל. הזרוע המילולית המשתלחת כואבת, לעיתים, לא פחות מן הזרוע הפיזית, וכשם שהחירות להניף את האחרונה מוגבלת על-ידי קצה אפו של הזולת, כך גם החופש לשגר את הראשונה מתוחם על-ידי כבודו של האחר".
- הנה כי כן וגם אם עסקינן בנושא ציבורי בעל חשיבות מכרעת, כמו מצב משק המים בישראל, עדין נודעת חשיבות גם לשמירה על רמתו של הביטוי הציבורי ובפרט בהתייחסו לפרט מסוים. נכון הוא שביטוי יכול להיות גם עניין של טעם וסגנון אולם מותר וצריך לחתור להעלאת רמתו וצריך לזכור ששמו וכבודו של אדם אחר וגם עם נמנה הוא עם הבכירים שבחברת מקורות אינו הפקר. ביטויו של בוגר כלפי גוטמן הם ביטויים בוטים, חריפים וצורמים שלא לצורך.
אשר על כן מצאנו כי לא עומדות לבוגר הגנות סעיף 15 לחוק ונוסיף כי דעתנו היא שכלל נסיבות העניין מלמדות כי עלה בידי גוטמן להוכיח את החזקה ההוכחתית השלילית שבסעיף 16(3) לחוק בדבר העדרו של תום לב מצד בוגר במכתביו.
היקף הפיצוי
- בסיכומיו עומד גוטמן על הוראות החוק בעניין זה וטוען, כי כל אחד מארבעת המכתבים שכתב בוגר משקף כוונה מיוחדת שלו לפגוע בו. לדידו כוונה מיוחדת זו ניתן להסיק מכלל הנסיבות ולא רק מתוך הטקסט המשמיץ. לטענת גוטמן בוגר פתח במתקפה עליו אף שלא היה כל קשר ישיר ביניהם; בוגר לא הקדים אליו פנייה; לא טרח לשלוח לו העתק ממכתבי הדיבה; לא התנצל בפניו שהאשימו בשחיתות ורק כעבור עשור נזכר שלא התכוון לשחיתות במובנה הרגיל של המילה. עוד טוען גוטמן, כי העובדה שלא עניין את בוגר כאדם, על פי עדותו של בוגר עצמו, מלמדת על התיעוב ואפילו השנאה היוקדת שחש בוגר כלפיו וכלפי אנשים נוספים במקורות, שגם בה יש כדי להעיד על הכוונה המיוחדת של בוגר
--- סוף עמוד 54 ---