לפגוע בו ובבכירי מקורות. כך "קידום הפרויקטים" לא היה אלא תואנה בפני בוגר לפרוק את תסכוליו על המערכת שלא העניקה לו את הכבוד המקצועי הראוי לו, לטעמו.
- לעניין היקף הפרסום ועוצמתו טוען גוטמן כי עלולה להיווצר "טעות אופטית", לפיה מדובר בפרסומים שנעשו לכמה אנשים בודדים. בפועל מדובר בפרסום ממוקד ואפקטיבי לצורך המטרה של פגיעה במשרתו של גוטמן ובמעמדו המקצועי. הפרסומים נשלחו לקצה העליון של הפירמידה הניהולית של מקורות ובכך השיג בוגר שתי מטרות: גורמים המוסמכים לפגוע בגוטמן קיבלו את המידע הנחוץ לשם הפגיעה בו, וכן הפצת תוכן הפרסום בכל הארגון. מוסיף גוטמן וטוען שבכל פעם שבוגר הפיץ את מכתבי הדיבה נאלץ גוטמן להתוודע למנהלים חדשים אשר לא הכירו אותו בעמדת התגוננות במקום להתוודע למנהליו החדשים בהקשרים מקצועיים חיוביים.
- לעניין שיעור הפיצוי טוען גוטמן כי בגין מכתבו השלישי של בוגר, שהוא החמור ביותר, ראוי לפצות אותו במלוא כפל הפיצוי הסטטוטורי. תוכנם של שלושת המכתבים הנוספים חמור פחות אך הוא עדיין חמור ביותר ולכן מבקש גוטמן לפסוק בשל המכתב השני והרביעי 100,000 ₪ וכן בגין המכתב הראשון בו לא הוזכר שמו של גוטמן במפורש 70,000 ₪.לבסוף מוסיף גוטמן, כי העובדה שהוא לא תבע את בוגר כל עוד בוגר לא תבע אותו אינה צריכה לעמוד לו לרועץ אלא ההפך. הדבר מוכיח שהוא אינו איש מדון וחרק שיניו כל עוד הדבר היה אפשרי. עוד טוען גוטמן כי יש לחייב את בוגר בהוצאות גבוהות ואפילו עונשיות בגין התביעה שכנגד וזאת בשל הסגנון חסר התקדים של המכתבים ובעיקר בשל האופי בו ניהל בוגר את ההליכים תוך דחייה עיקשת של כל הצעות הפשרה המפליגות שניתנו לו.
- אשר לדעתנו.צודק גוטמן כי הוראות סעיף 7א (ג) קובעות כי "במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק". אלא שדעתנו היא כי מרבית טענותיו של גוטמן בהקשר זה נוגעות לכך שהדרך בה פעל בוגר לדידו, היינו באופן מתוכנן ושיטתי, קיפלה בתוכה את הציפייה הברורה שהפרסום שעשה באמצעות מכתביו יפגע בגוטמן בעצמה רבה. אלא שכבר נפסק שאין די בציפייה שהפרסום המעוול יפגע במושא הדברים על מנת שייקבע שמדובר בפרסום שנעשה בכוונה לפגוע. שאם לא כן כל פרסום שיש בו לשון הרע, בשל טבעו ככזה, ייחשב כפרסום שנעשה בכוונה לפגוע. אשר על כן נדרש קיומו של יסוד נוסף לשם הוכחת הכוונה לפגוע והוא זה של התנהגות זדונית, של כוונה "של ממש" לפגוע (רע"א (עליון) 5022/13 הרב אמנון יצחק נ' דנון תקשורת בע"מ (2013)). דעתנו היא שקיומה של התנהגות מעין זו לא הוכח כאן וגם אם נקבל את מרבית טיעוניו של גוטמן. אמנם נכון הוא שבוגר לא הסתפק במשלוח של מכתב בודד אלא חזר על דבריו וגם תוך הקצנתם. כך חלק מהתבטאויותיו הן צורמות ואפילו משולחות רסן. עם זאת הן משולבות בתרומה החיונית של הפרויקטים שלו לשיטתו
--- סוף עמוד 55 ---