אף-על-פי-כן דחיתי את תביעת סילוק-היד שהגישה המועצה בפס"ד דבש, וזאת מן הטעם שבאותו מקרה החלקה הרלוונטית טרם עברה פרצלציה והחלקה שהופקעה לטובת המועצה טרם הוגדרה וטרם נרשמה כחלקה נפרדת במרשם. בנסיבות אלה - הדומות כאמור לנסיבות של התביעות המקוריות בעניינם של הנתבעים שבפניי - תביעת הפינוי של המועצה אז התבססה, למעשה, על שילוב של ההודעה על ההפקעה (אשר יצרה את זכות הקניין של המועצה כאמור לעיל) ביחד עם הוראות התב"ע והתשריט שצורף אליה, אשר לטענתה של המועצה אפשרו זיהוי מדויק של הנכס. אלא שבפס"ד דבש נקבע כי בכך לא חצתה המועצה את מחסום הזיהוי המדויק של הנכס ממנו ביקשה לסלק את ידם של הנתבעים שם. עוד נקבע שם כי לא ניתן להסתמך על הוראות התב"ע והתשריט שצורף אליה על מנת לזהות ולהגדיר במדויק חלק משני כלשהו של חלקה רשומה במרשם, ובכך ליצור בסיס הולם לסילוק ידו מחלקת משנה זו של מי שרשום במרשם כבעלים של החלקה בכללותה.
בפס"ד דבש הוסבר עוד כי כאשר מבקשים לרשום בפנקס הזכויות במקרקעין תכנית לחלוקה ואיחוד של מקרקעין, הרישום אינו מתבצע ישירות על-פי התב"ע והתשריט המצורף אליה, אלא על המבקש לבצע את הרישום מוטלת החובה להגיש ללשכת רישום המקרקעין תשריט הכשר לרישום על-פי פקודת המודדים וחוק המקרקעין, התואם תשריט הנושא עליו אישור יושב-ראש הוועדה המקומית שאישרה את התשריט, המעיד כי אין בתשריט סטיות מתכנית שאושרה, וכי הוועדה המקומית אישרה את התשריט. ראו סעיפים 144-141 לחוק. כמו כן על תשריט כזה לעבור ביקורת ואישור של המרכז למיפוי ישראל ועליו להירשם במרשם תוך 5 שנים מיום אישורו. ראו תקנות 51 ו-77 לתקנות המודדים (מדידות ומיפוי), התשנ"ח-1998.
- כך או כך, כמצוין לעיל לגבי הפרשה שבפנינו, ביום 7.6.2009 נרשמה בעלות התובעת על חלקה 115 בגוש 3897 בשטח של 1,063 מ"ר בשלמותה (נסח הרישום צורף כנספח ו' לתצהירה של גב' הראל וכמוצג ת/12). באותו יום נרשמה אף הבעלות בחלקות 111 ו- 120 על שם הנתבעים (3/4 על שם גב' דויטש ו- 1/4 על שם מר דויטש) (נסחי הרישום צורפו כנספחים ז'-ח' לתצהירה של גב' הראל וכמוצגים ת/9 ו-ת/11).
בעקבות זאת תוקנו כתבי-התביעה המקוריים והתביעות מוספרו מחדש, כך שהוסרה המגבלה שהוצבה בפס"ד דבש ועשויה הייתה לכאורה לחול אף על התביעות המקוריות דנן (בכפוף לראיות שהיו מוצגות במסגרתן).
- עד כאן עובדות המקרה.
--- סוף עמוד 23 ---