טענות הצדדים
- טענתה היסודית של המועצה הייתה כי היא רשומה במרשם המקרקעין כבעלים בשלמות של השטח שבמחלוקת (חלק מחלקה 115 בגוש 3897). עוד טענה המועצה כי הנתבעים מחזיקים בשטח שבמחלוקת, שהינו בבעלות המועצה ומיועד לצרכי ציבור, ללא הסכמתה ומבלי שנחתם בין הצדדים הסכם המעגן את חזקתם בו. המועצה טענה עוד כי בנסיבות אלו הנתבעים עושים בנכס שימוש שלא כדין ונהנים ממנו מזה שנים רבות ללא תשלום כלשהו למועצה כבעליו, ואף השכירו אותו תקופה מסוימת לצדדים שלישיים תוך הפקת הכנסות פרטיות מנכס ציבורי. לפיכך טענה המועצה כי יש לסלק את ידם של הנתבעים מן השטח שבמחלוקת ולחייבם בתשלום דמי-שימוש ראויים בגין השימוש שעשו שלא כדין בשטח שבמחלוקת.
- כפועל יוצא מטענה יסודית זו נוסחו כתבי-התביעה בלקוניות רבה, כאשר טענות המועצה וגרסאותיה התפתחו למעשה בהדרגה במהלך המשפט בתשובה לטענות ההגנה של הנתבעים וחלקן אף הועלו לראשונה בסיכומי התובעת. במאמר מוסגר יצוין כי עובדה זו היוותה גורם נוסף להתמשכות ההליך ולסירבולו.
- אשר-על-כן, ועל מנת לשמור על הסדר הלוגי של הטיעון, אביא תחילה את טענות ההגנה של הנתבעים ורק לאחר מכן את טענות התשובה של התובעת.
טענות ההגנה של הנתבעים
- הנתבעים טענו כי יש להורות על ביטול ההפקעה וכפועל יוצא מכך לדחות את שתי התביעות.
לטענת הנתבעים, התובעת נאחזת בהפקעה שבוצעה לפני עשרות שנים, מבלי שהראתה מהו הצורך הציבורי בעטיו בוצעה ההפקעה מלכתחילה. יתרה מכך, המועצה לא הציגה עד עצם היום הזה את הצורך הציבורי ואת מטרת ההפקעה, למרות שהיה עליה לקבוע את הצורך הציבורי עוד בטרם ההפקעה. לפיכך טענו הנתבעים כי אין תוקף להפקעה וכי על התובעת להשיב לנתבעים את השטח שבמחלוקת.
הנתבעים טענו עוד כי באיזון בין הנזק שייגרם להם כבעלי המקרקעין לבין הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי כתוצאה מביטול ההפקעה, הרי שידם של הנתבעים גוברת.
טענות התשובה של התובעת
- ראשית, העלתה התובעת שלוש טענות-סף עיקריות אשר יש בהן, לטעמה, כדי להביא לדחייה על הסף של טענות הנתבעים בנוגע לביטול ההפקעה:
--- סוף עמוד 24 ---
- טענת הסף הראשונה הינה כי קיים בענייננו מעשה בית-דין, וזאת מכוח ההחלטות בהליכי התכנון השונים ובפרט ההחלטה בהתנגדות שהגישו הנתבעים לוועדה המחוזית ביחס לאישורה של תכנית זמ/4/224 ופסק-הדין בעתירה המינהלית שהוגשה לאחר מכן על-ידי הנתבעים. בעניין זה ציינה התובעת כי הטענות שהעלו הנתבעים בהתנגדות זהות לטענות שהועלו על ידם בהליך שבפניי, כי טענות אלה נדחו על-ידי הוועדה המחוזית ובית-המשפט לעניינים מינהליים ולפיכך חל על טענותיהם בהליך שבפניי מעשה בית-דין.
- טענת הסף השנייה הינה טענת מניעות מכוח מועד רישום הבעלות של הנתבעים בשטח שבמחלוקת. בהקשר זה טענה התובעת כי לפי סעיף 124 לחוק, זכויות הבעלות שלה בשטח שבמחלוקת תקפות ממועד אישורה של תכנית זמ/201 בשנת 1982 (וכן ממועד אישורה של תכנית זמ/224 בשנת 1987). בנסיבות אלה, והואיל והבעלות של הנתבעים בשטח שבמחלוקת נרשמה בשנים 1993 ו-19966, הרי שזכויות הנתבעים בשטח שבמחלוקת הועברו אליהם בכפוף לזכויותיה של המועצה. לפיכך טענה המועצה כי הנתבעים מנועים ומושתקים מלטעון נגד בעלותה של המועצה בשטח שבמחלוקת שכן הם רכשו את זכויותיהם בשטח שבמחלוקת במצבן AS-IS, לרבות זכות הבעלות של המועצה.
- טענת הסף השלישית הינה כי בתביעה לסילוק-יד הנתבעים רשאים להעלות אך ורק טענות בנוגע לעצם חוקיות ההפקעה, היינו – לשיטתה של התובעת – טענות הנוגעות אך ורק לפגמים (פרוצדורליים בעיקרם) היורדים לשורשם של הליכי ההפקעה.
בהקשר זה הפנתה התובעת לת"א (שלום-פ"ת) 14171-10-09 עיריית ראש העין נ' עזבון המנוחה בוניה חלא ז"ל ואח' [פורסם בנבו] (13.5.2013) (להלן: "פס"ד חלא"):