הנתבעים - הם המחזיקים בעניינינו, בתגובתם לבקשת העירייה לסילוק ידם מהמקרקעין יכולים לעורר רק טענות היורדות לעצם חוקיות ההפקעה. לעניין זה ראה א' קמר, דיני הפקעת מקרקעין, מהדורה שביעית, 226-227:
...
"...בדיון בבקשה לסילוק-יד יכולים הבעלים או המחזיק, המתנגדים למסירת ההחזקה לרשות המפקיעה, לעורר רק טענות היורדות לעצם חוקיותה של ההפקעה והמביאות לבטלותה מעיקרה, או המביאות לבטלותה של הודעת ההקניה".
...
לטענת הנתבעים, מאז מועד ההפקעה חלפה תקופה ארוכה בת עשרות שנים שבהן העירייה לא מימשה בפועל את החזקה במקרקעין ולא את המטרה הציבורית אשר שימשה בסיס להפקעתם. לטענת הנתבעים, השתהות בביצוע ההפקעה במשך תקופה ארוכה מעוררת ספק בדבר מידתיות ההפקעה. על כן, הנתבעים רשאים לדרוש את ביטולה של ההפקעה.
...
--- סוף עמוד 25 ---
בעניינינו, טענות הנתבעים אינן יורדות לעצם חוקיות ההפקעה, שכן אין חולק, כי התוכנית אושרה כדין וכי הליכי ההפקעה מכוחה פורסמו ובוצעו כדין.
בנסיבות אלה טענה המועצה כי אין מקום לדון בטענות השונות של הנתבעים, כגון תוקפן ואישורן של התכניות אשר ייעדו את השטח שבמחלוקת לצרכי ציבור או עצם הצורך בהפקעה או הפרשה לצרכי ציבור והאפשרות לבטלה.
המועצה טענה עוד כי משאושרו התכניות כדין תוך מתן זכות התנגדות לנתבעים, ומשבוצעו הליכי ההפקעה וההקניה של השטח שבמחלוקת למועצה כדין, ולו מבחינת תקינותם של ההליכים, אזי מנועים הנתבעים מלהעלות את טענותיהם אלה כהגנה מפני תביעת המועצה לסילוק ידם מהשטח שבמחלוקת.
- לגופו של עניין טענה המועצה בתשובה לטענות ההגנה של הנתבעים - כאשר טענה זו של המועצה הלכה והתפתחה במהלך המשפט והופיעה בצורה ברורה ונקייה זו לראשונה בסיכומיה של המועצה - כי במקרה זה כלל אין מדובר בהפקעה כי אם בהפרשה לצרכי ציבור כחלק מתכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמת הבעלים, ובלשונה של התובעת "הפקעה לא טהורה". בהמשך לכך טענה המועצה כי בעלותה בשטח שבמחלוקת אינה חלה ממועד רישומה בפנקס המקרקעין, כי אם ממועד אישורה של תכנית האיחוד והחלוקה הראשונה, זמ/201, קרי עוד מיום 15.9.1982. כפועל יוצא מכך, טענה המועצה כי אין לקבל את טענות הנתבעים המכוונות נגד ההפקעה.
- על כל פנים, אשר למטרת ההפקעה (או ההפרשה לצרכי ציבור לשיטת המועצה), המועצה טענה כי מדובר במטרה לגיטימית של שימור מבנה הרפת כחלק ממגמה רחבה של שימור מרכזה העתיק של מזכרת-בתיה. עוד טענה המועצה כי הפנייה לנתבעים נעשתה תוך פרק זמן סביר וכי הרשות רשאית להשתהות במימוש מטרות ההפקעה ולפעול בעניינה באופן הדרגתי.
המועצה טענה עוד כי אם תבוטל ההפקעה ייגרם בכך נזק רב לאינטרס הציבורי ולמגמת השימור בתחומי המועצה.